מה קרה כשלאבאן ויונג נפגשו
או: כיצד יוצרת ומבטאת הדינאמיקה של התנועה שלנו את עולמנו הפנימי?

קארל גוסטב יונג

רודולף לאבאן 1938

רודולף לאבאן (1897-1958) היה אמן "רנסאנס"-רקדן, כוריאוגרף, איש תאטרון, צייר, ארכיטקט – שהיתה לו השפעה רבה על התפתחות המחול המודרני, התיאטרון וחקר התנועה בהקשרים רבים. ניתן לומר, כי מתוך ההיבטים השונים של עבודתו, ההשפעה החשובה ביותר שלו באה מחקר התנועה הטבעית והתיאוריות אשר התפתחו מתוך חקר זה. במאמר זה אתמקד בשיטת הניתוח והכתב של הדינאמיקה של התנועה, או מה שקרוי Effort ו – , Effort-Shape, ובקשר שבין מרכיבי הדינאמיקה והתיאוריות הפסיכולוגיות של קארל יונג.

שיטת ניתוח התנועה לאבאן, Laban Movement Analysis, מבוססת על ההנחה כי התנועה הפיזית הינה ביטוי חיצוני לדחפים פנימיים. יתרה על זאת, לאבאן האמין כי "התנועה הן מייצרת והן מבטאת את עולמנו הפנימי". קל להבין, מכאן, מדוע התיאוריות של לאבאן מהוות אמצעי דרכן יכולים שחקנים לעבוד על דמות ומאפייניה; אומנים להגדיר ולחקור באופן ספציפי תנועה אקספרסיבית; והתרפיסטים משתמשים בכלי זה על מנת לזהות מאפיינים רגשיים-מנטאליים אצל מטופלים ולבנות איתם תוכנית התערבות תנועתית. התיאוריות מבוססות על עקרונות התנועה הטבעית, אשר לפיה נוהג עולם הטבע – חוקי הגרביטציה, התנועה הטבעית של הנשימה, המבנה של הפעולה, ועוד. לאבאן הציג תיאוריות אלה באופן מוגדר ומובנה יחסית, אשר מאפשר לזהות, לשיים ולהתדיין על מרכיבי התנועה.
תרומת המחקר של לאבאן חשובה וייחודית במידה רבה כיוון שעסק בחקר הדינאמיקה של התנועה – Ukinetics אשר חלק מתחום זה הוא המחקר של איכויות התנועה, ה-" Effort". ה Effort (או ה Effort-Shape בגרסת לאבאן-בארטנייף), עוסק לא ב"מה" קורה בתנועה, לא ב"היכן" אלא ב"איך" של ביצוע התנועה והיחסים הנוצרים באמצעותה.

התיאוריה של הדינאמיקה של התנועה – EFFORT
בשנות מלחמת העולם השנייה, חקרו רודולף לאבאן ועמיתו לורנס (וצוות עוזריהם) את תנועתם של פועלים במפעלי התעשייה הבריטיים, על מנת למצוא דרכים לייעול העבודה, ואגב כך להצליח להכניס נשים לתוך מעגל העבודה התעשייתי, בעולם בו רוב הגברים רבים גויסו למלחמה. מתוך שעות רבות של צפייה, זיהו לאבאן וצוותו ארבעה מרכיבי תנועה עיקריים של מה שהם כינו :Effort משקל, מרחב, זמן ושטף. מרכיבים אלה מתייחסים לאופן בו מבוצעת התנועה, תוך תשומת לב לכוונה הפנימית, או באופן פסיכולוגי יותר – לדחף המניע אותה. ההבדל בין לחבוט באגרופך בזעם במישהו לבין להגיש לו כוס יין הינו קטן במונחים של ארגון גופני. שתי אפשרויות אלה עושות שימוש מרכזי בהושטת הזרוע. עם זאת, המוטיבציה לפעולה ותשומת הלב לכוח של התנועה, לשליטה ולתזמון שלה שונות מאד. המניעים של התנועה מובעים ויזואלית במקצבים שלה; באופן בו המתנועע משתמש באנרגית התנועה שלו. על ידי צפייה וניתוח מקצבים אלה, ניתן היה להבחין במרכיבי ה Effort .

לאבאן זיהה את ארבעת המרכיבים משקל, זמן, מרחב ושטף , וזיהה כי כל מרכיב נמצא על קו משך של איכויות הנעות בין שני קצוות מנוגדים. אנחנו, על פי לאבאן, מבצעים בחירות לאורך צירים אלה, מתוך שתי גישות פנימיות בסיסיות: התענגות או התנגדות. בחירות אלה, שברובן אינן מודעות, ממקמות אותנו קרוב יותר לאחד הקטבים בכל מרכיב.
בחירות וצירופים אלה הם היוצרים ומבטאים את מה שאנו מכנים "אופי". לאבאן האמין כי במהלך חיינו אנו נעים על צירים אלה, בין איכויות מנוגדות, כשלכל אדם ישנן בחירות דומיננטיות, הקשורות לטמפרמנט שלו, לסביבה ולתרבות בה גדל, לסביבה והתרבות בה הוא חי, למינו ולגילו. וכמובן, כל בחירה קשורה לקונטקסט בו היא מתקיימת.
הדבר ה"רצוי" עבורנו הוא היכולת להשתמש בכל המרכיבים, באופן מאוזן, בהקשר לסיטואציה, בדרך מגוונת ורבת ניואנסים, היוצרת ומבטאת עולם פנימי עשיר, מגוון ומאוזן. עם זאת, לא תמיד זה יקרה. נפוץ יותר לראות שימוש יתר באיכויות מסוג מסוים (לדוגמא, באיכויות מתענגות בלבד, ללא יכולת לגייס גם איכויות לוחמניות ), או באיכויות שלא בקונטקסט נכון (לדוגמא, שימוש באיכויות לוחמניות בסיטואציות המזמנות התענגות). מצבים אלה יכולים לרמז על קשיים דומים גם ברמה הפסיכולוגית.

Effort והקשריו הפסיכולוגיים= כשלאבאן ויונג נפגשו:
שנים רבות לפני שהגיע לאבאן לניתוח הדינאמיקה של התנועה, עוד בתחילת המאה ה-20, חלקו לאבאן וקארל יונג הערצה ושייכות משותפת לתנועת ה"חזרה לטבע" אשר החלה לפעול באסקונה, שווייץ, בשנת1907. הפילוסופיה שהנחתה את התנועה הייתה תערובת של "מיסטיקה של הטבע, הערצת השמש, תיאוסופיה, וצמחונות. אלה, יחד עם רעיונות חברתיים אומנותיים נוספים יצרו את הרעיון של ה"Lebnesreform" = שינוי-החיים. הן יונג והן לאבאן היו קשורים רעיונית ומעשית בפעילות באסקונה.

כאשר הגיע לאבאן לניתוח ארבעת מרכיבי ה Effort, הוא חזר לכתביו של יונג משנת 1921, העוסקים בארבעת ה"תפקודים/פונקציות" functions)) אשר על פיהם, טען יונג, אנו יוצרים קשר עם העולם. פונקציות אלה הן: רגשות ((feelings תחושות (sensations), אינטלקט ואינטואיציה. על פי יונג, ארבעה תפקודים אלה של האגו מתארים את האמצעים באמצעותם "המודע משיג את כוונותיו/האוריינטציות שלו". "התחושות מספרות לך כי משהו (הניתן למישוש, נגיעה) קיים; חשיבה מספרת לך מהו דבר זה; הרגשות מספרות לך האם דבר זה נעים לך או לא; והאינטואיציה אומרת לך מאין זה בא ולאן זה הולך".
על בסיס רעיון ארבעת התפקודים האלה יצר יונג את ה"טיפולוגיה" היונגיאנית אשר עוסקת במבנה הפסיכולוגי האישי, הבא לידי ביטוי דרך הבחירות שאנו עושים בשימוש בתפקודים אלה. ברמה הבסיסית ביותר, אנשים פועלים מתוך נטייה כללית לתעל את האנרגיה הפנימית שלהם בשני כיוונים: כלפי העולם החיצוני המורכב מאובייקטים חיצוניים לגוף או כלפי מבנים ותהליכים פסיכולוגיים פנימיים, סובייקטיביים. בתוך שני זרמים עיקריים אלה, שניתן לכנותם "מוחצנות" ו"מופנמות", ישנם טיפוסים שהם אינטואיטיביים יותר, וכאלה הנוטים לכיוון אינטלקטואלי יותר, רגשני או תחושתי.

למעשה, כמו לאבאן, יונג האמין כי כל אדם עושה שימוש מורכב בכל ארבעת התפקודים, אך במינונים, בהרכבים ובסיטואציות שונות. השילוב האישי הינו ה"נוסחה האישית" אשר, באופן בלתי מודע, אך בהתאמה לטיפולוגיה האישית, משפיעה על הגישה של הפרט כלפי העולם החיצוני והפנימי.

כאשר אנו בוחנים את האופן בו יצר לאבאן סינתזה בין רעיונותיו שלו ושל יונג, אנו רואים כי לאבאן מייחס לשטף של התנועה זיקה אל רגשות emotion) feelings ), למשקל זיקה אל התחושה הפיזית, למרחב זיקה עם חשיבה ולזמן זיקה עם אינטואיציה. זיקות אלה, מופיעות כמובן ביחס לבחירות המתענגות או הלוחמניות בכל אחד מהמרכיבים, מה שיוצר מגוון רחב ועשיר שאין כדוגמתו- אינדיווידואלי וייחודי לכל אדם.

מרכיב נוסף בקשר שבין עבודתם של לאבאן ויונג היה העיסוק בצד ה"מואר" של האדם ובמה שיונג (ולאבאן) מכנים ה"צל". אצל יונג, ה"צל", הינו התכונות המודחקות או המושלכות, אשר על פי תפיסתו, הן חלק מהעצמי של האדם, ועליהן לקבל את מקומן. ה"אור" וה"צל" נעים בדואליות, כשהאחדות הפנימית של האדם מותנית ביכולתו להכיל דואליות זו. אצל לאבאן, תנועות ה"צל" הינן איכויות תנועה מודחקות, אשר אינן עולות בפעולות העיקריות של האדם, אלא פורצות במקומות הקטנים, המודעים פחות של התנועה, ברגעים של מנוחה, שינוי תנוחה, שברירי תנועה קטנים וכדומה. שם, כמובן מתגלה מארג תנועתי- רגשי חשוב ומשמעותי ביותר, הנותן הצצה אל העולם הפנימי של האדם, מחד, ומהווה מקור לעבודה אישית וטיפולית, מאידך. היכולת לצפות ולזהות מרכיבי "אור" ו"צל" נותנת למטפל כלי עבודה טיפוליים.

קשר נוסף בין שתי התורות נמצא ברעיון הארכיטיפים. בהמשך לטיפולוגיה שלו, תרומתו של יונג הייתה תגליתו כי גם לחיי הפנטזיה של האדם יש מבנה, המארגן את התנהגותו האינסטינקטיבית ואת הדמיון הספונטני שלו. מבנה זה קשור ל"תת מודע הקולקטיבי", הרובד המצוי בכל אדם ובו אצורות החוויות הכלל אנושיות. מתוך תפיסת התת מודע הקולקטיבי פיתח יונג את תורת הארכיטיפים. במקביל לארכיטיפים של יונג, פיתח לאבאן את הארכיטיפים התנועתיים-אישיותיים, כגון: השד, האלה, המלך ועוד, המהווים בסיס לחקירה תנועתית ורגשית.

על מנת להרחיב על הקשר בין עבודתם של שני "פורצי דרך", כמו יונג ולאבאן, יש להיכנס לעומק של תורתם וכתביהם, דבר שאינו אפשרי במאמר זה. מה שכן אפשרי, הוא להתחיל לראות את הקשר שבין האופן בו אנו מתבטאים דרך התנועה, ומה שאנו מבטאים דרכה על עולמנו הפנימי.
לרוצים להרחיב בקריאה מומלץ לקרוא ב:
Laban R. – The Mastery of Movement
Foster S. – Corporealities: Dancing Knowledge, Culture and Power