סתיו חדש באוויר, ושנה חדשה בפתחנו. ובהכנותיי לקראת הקורסים החדשים של השנה, מצאתי את ההייקו הנפלא הזה:

"לך ההולך,
ולי הנשאר,
שני סתווים"
(בוסון, משורר הייקו יפני 1715-1783)

תהיתי מה מספר לי ההייקו על החוויה האנושית, על הסתיו ועל התנועה של אנשים בין אנשים ובין העונות. בינות למילים הספורות עולה התימה התנועתית של יציבות/תנועתיות, זו של חילוף העונות והשנים, וזו של תנועת הגוף. היציבות והתנועתיות היא התימה של ההולך והנשאר, אותם אנו פוגשים דרך תיאור הליבה של השוני ביניהם- חווית הסתיו. מצבם- היציב/הנע מגדיר אותם: התנועה, ההליכה, ההתקדמות לקראת איזה אנשהו, אל מול ההישארות במקום (המוכר, מן הסתם…). התיאור הסטטי כביכול מספר לנו על פרידה אפשרית ואולי מרמז לנו גם על רצונם (שלך ההולך ושלי הנשאר) – לנוע או להתייצב; להשתנות או לשמור על הקיים. שאלות ליבה של רוח התקופה בה מתחדשת השנה ואנו עסוקים בתקוות, שאיפות ואיחולים שאנו מאחלים לעצמנו וליקירנו.

אבל מה לפואטיקה היפנית ולקשר המעשי שבין הגוף ותנועתו לבין השאיפות שלנו לשנה החדשה?

כאשר אנו נעים במרחב- הולכים, רצים, רוקדים ועוד – אנו נדרשים להפעיל את ליבת הגוף שלנו, את אזור מרכז הגוף. באזור זה משתלבים שרירים שונים שתפקידם לייצב את הגוף ולהניעו, ולעתים הם עושים גם את זה וגם את זה בסינכרוניזציה מפעימה, כמו, למשל, שרירי מערכת הנשימה ושריר המותן, הידוע גם בשם Psoas, המעורב עמוקות בתנועות ההתקדמות וההליכה שלנו.

כן, הנשימה וההליכה שלנו הן שתי פעולות הקשורות זו בזו באופן קרוב מאד דרך התיאום בין שריר המותן והסרעפת. שריר המותן הוא השריר העיקרי של ההליכה (תנועת הגוף השכיחה ביותר), פעולה אשר באופן האידיאלי מתחילה עמוק בתוך ליבת הגו שלנו. שריר המותן מחבר את עמוד השדרה אל הרגליים, כשבדרכו הוא עובר דרך האגן ומהווה אחד משרירי רצפת האגן התומכת את הגו. כאשר מאורגן שריר המותן נכון הוא מסוגל לתמוך את הגו ובו בזמן להניע אותנו במרחב. המשיכה שלו כלפי מטה לאורך החלק הפנימי של חוליות המותן מאפשרת לשרירים שונים בגב להתארך ולהתחזק כלפי מעלה, כשבתוך כך הם מספקים תמיכה לחלק העליון של עמוד השדרה ולראש. מבלי להיכנס לכל הפרטים האנטומיים/קינסיולוגיים, שריר המותן משמש גם 'מנוע' להתקדמות שלנו במרחב, כאשר הוא 'יוזם' את תנועת הרגל קדימה דרך שרירי אחורי הירך. כאשר אנו מתבוננים בתנועת אנשים, אנו יכולים להבחין כי רבים מאיתנו 'מושכים' עצמם קדימה דרך שרירי קדמת הירך (ארבע ראשי, למשל)- פעולה אשר אינה תואמת את ייעוד השריר, וכך גורמת לנו לעבוד קשה ולהתייגע ואגב כך לצבור מתח גופני ורגשי מיותרים. ועכשיו, לך להגשים חלומות…

שריר המותן

אולם, כאשר מאורגנים שרירי הליבה-רגליים על פי העיצוב המקורי של הטבע/בורא עולם- אנו יכולים 'לדחוף' עצמנו קדימה בעזרת פעולת שריר המותן המניע את האגן/רגליים, וכך לאפשר לשרירים רבים העובדים יתר על המידה את האפשרות לנוח, ולנו- תנועה נינוחה ומאומצת פחות.

    https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/b/b5/Psoas_major_muscle11.png/250px-Psoas_major_muscle11.png

זאת באשר להליכה. ומה באשר לנשימה? למרות ששרירים רבים מעורבים בתהליך הנשימה, השריר העיקרי בו אנו רוצים להשתמש בתהליך זה הוא הסרעפת, שריר בצורת כיפה הנפרש באופן אופקי בין הצלעות של בית החזה. לסרעפת ולשריר המותן קשרים קרובים מאד, כיוון שמיתרי שני השרירים האלה מצטלבים זה מעל זה ותנועתם מתוכננת לפעול בסינכרוניזציה. בכל שאיפה (ומעניין לשים לב לקשר שבמילה שאיפה בין פעולת הנשימה והרצונות שלנו) – מיועדים שרירי הסרעפת ורצפת האגן (ששריר המותן הוא אחת השכבות שלה) לרדת מטה כלפי בסיס האגן; ובכל נשיפה- הם מיועדים לעלות מעלה, כשתוך כדי כך הם מניעים את האיברים הפנימיים וכך 'מעסים' אותם ומסייעים לפעילותם התקינה. אם נוסיף לכך את יכולת הרוטציה של שריר המותן במקצבים מנוגדים של ימין ושמאל– כל נשימה שניקח וכל צעד שנצעד – יחזקו ויעסו את השרירים והאיברים הפנימיים. לשריר המותן ולנשימה קשרים נוספים דרך הגידים המרכזיים שלהם, כמו גם דרך רקמות החיבור (הפאשיה).

תנועת הגוף מעוצבת בדפוסי תנועה ייחודיים, ודפוס החיבור בין ההליכה המניעה אותנו במרחב והנשימה- הוא דפוס חשוב מאין כמוהו. דפוס זה מורכב מרשת של קשרים המיועדים, כאשר הם פועלים נכון, לאזן ולתאם בין יציבות ותנועתיות, ולאפשר לנו להניע את ליבת הגוף שלנו במרחב כלפי המטרות שאנו מציבים לעצמנו (= השאיפות שלנו) תוך שאנו תומכים בליבת הגוף, קרי- בעצמנו. כאשר אנו מאפשרים לשרירי ליבת הגוף, ובראשם שריר המותן, לפעול בסינכרוניזציה עם הסרעפת ושרירי הנשימה – אנו יכולים להשיג תנועה נינוחה, קלה וזורמת יותר. אנו מתעייפים פחות בדרך, נפצעים פחות (גופנית ורגשית) ומגשימים את רצונותינו ביתר קלות. מצב זה מאפשר לנו פניות של גוף ונפש לחוות את העולם סביבנו ולהגיב אליו ביותר נינוחות ובפחות מתח וקושי.

אנו פנויים לחוות את הסתיו, ואת השנה המתחדשת עלינו.

אומרים כי "חכמה הדרך מן ההולך", ואולי ניתן להוסיף: "חכם הגוף מהמתנועע". וטוב לנו אם בדרך להגשמת משאלותינו, ובמאמצנו להגשים את שאיפותינו בשנה החדשה- נזכור את העיצוב הייחודי של הגוף- את שרירי המותן והסרעפת ואת תנועתם המסונכרנת. בעזרת תשומת לב (ותרגילים ייעודיים לארגון ותיאום הקשר)- נרכב על גל הנשימה-תנועה בדרכנו אל המרחב. ההדדיות שבתמיכת היציבות בתנועתיות, הסרעפת בשריר המותן, ולהפך, תייצר תנועת גופ-נפש פשוטה, קלה ומשוחררת, אשר בתורה תאפשר לנו להתפנות אל ההבעה, היצירתיות וההנאה מהשנה המצפה לנו.

להכרות מעמיקה יותר עם דפוסי התנועה והקשרים שבין גופ—נפש-רוח בשיטת לאבאן-

לחצו כאן והצטרפו גם אתם אל הקורסים של השנה החדשה.

שתהיה לכולנו שנה טובה ומבורכת ודרך קלה אל הגשמת ייעודנו.