"לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרפּוֹא, עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת. עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד
. עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים, עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד, עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ. עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר, עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר
. עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא, עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם" (קוהלת ג' 8-1).

בסקרנותי להבין את דבריו של קוהלת, חיפשתי מצאתי מספר פירושים שונים.
כיוון שאין פרשנות התנ"ך תחום התמחותי, לא אכנס לעומקם של הפירושים השונים ולהבדלים ביניהם. ובכל זאת, מתוך כל הנאמר, אני מוצאת כי הדבר שמחבר אותי באופן המשמעותי ביותר לרעיון הארגון  של דברים על ציר הזמן, המובע בציטטה, הוא סוגיית המילה "חפץ", אשר ניתנת ליותר מפירוש אחד.
"חפץ" יכול להיות רצונו של האדם, אשר לא בכל זמן חפץ בכל דבר. לפעמים- יחפץ ללדת/לברוא, ולפעמים- למות/להרוס; לפעמים יחפץ לפרוץ ולפעמים- לבנות.
מכיוון שחפץ האדם בדברים שונים בזמנים שונים- עליו ללמוד שני דברים מהותיים. עליו ללמוד להתאפק, עד אשר יגיע הזמן הנכון, ועליו ללמוד לאזן בין הרצונות השונים.
המילה "חפץ", שבכתוב יכולה להתפרש כרצונו של אדם, אך גם כרצונו של האל. הכתוב מלמד שמכיוון שלכל דבר שה' רוצה לעשות, הוא מוצא את הזמן הראוי- יש לשמור על סבלנות ועל זהירות. לא האדם הוא הקובע הכל על פי חפצו. העולם מתנהל באופן הגדול מרצון פרטי.
ומשפתו של קוהלת אל "שפת התנועה":
כאשר אנו נעים, אנו מפעילים רצון, 'חפץ' מסוים על הגוף, על מנת שיזוז. מאחורי כל תנועה נמצאת מוטיבציה לתנועה- והיא יכולה להיות רצון אוטונומי או ציות לצורך או ציווי.
"מה" שאני עושה = הפעולה, הינה היבט אחד של התנועה, אולם פעמים רבות משמעותי יותר הוא האופן בו אני עושה את זה. כלומר, ה"איך" של התנועה, ולא ה"מה". כאן אנו מתייחסים לאיכות התנועה. בניתוח תנועה לאבאן אנו מנתחים את האיכות בה מבוצעת תנועה דרך 4 מרכיבי-על: שטף, משקל, מרחב וזמן.
לאבאן מוצא קשר בין 4 מרכיבי התנועה הנ"ל ומשאבים פנימיים אותם אנו מגייסים כאשר אנו מבצעים תנועה כלשהי/מוציאים דבר מה לפועל.
מרחב- השימוש שלנו במרחב באופן ישיר/גמיש מבטא את תשומת הלב שאנו מעניקים לדבר/לתנועה/לפעולה והאם אכפת לנו היכן ובאיזה מקום בדיוק יקרה הדבר. Attention
משקל- השימוש במשקל הגוף באופן חזק/קל מבטא את ההתכוונות/נחישות שלנו לבצע את הדבר. כמה אכפת לנו שהדבר יקרה. Intention. היבט זה מתקשר ל'אני' ולהנעת עצמי אל תוך הפעולה הנדרשת. על זה נאמר לא אחת: "קחי את זה בקלות…" או "אל תהיה כל כך כבד…" (אם כי בלאבאן אנחנו מדברים על משקל חזק…).
זמן- השימוש בזמן באופן נמשך או פתאומי מבטא את האופן בו אנו מחליטים והאם אכפת לנו אם הדבר יקרה עכשיו ברגע זה או 'בהמשך'. מתקשר להחלטה Decision. הביטוי "מניאנה", למשל, מעיד על סגנון החלטה מתמשך, הדוחה למחר.
שטף- השימוש בשטף באופן חופשי, משוחרר/עצור ונשלט מבטא את הגישה הפנימית שלנו לכך שהפעולה תתקדם, תקרה. מתקשר להתקדמות Progression.. על זה נאמר כבר: "יאללה, תזרום עם זה…".
באופן התפתחותי ופיזיולוגי –כאשר אנחנו מתארגנים לפעולה, מתנהלים פחות או יותר 4 השלבים באופן הזה:
1. מתחיל בתשומת לב Attention למשהו, אוריינטציה במרחב (הקשורה למשהו ממשי בשטח, או למחשבה על הדבר) – גמישה, עקיפה//ישירה וממוקדת. האם יש רק דרך אחת ללכת בה, או שמא אהיה פתוחה למספר דרכים אפשריות?
2. הוספת משקל, על מנת להפעיל את רצוננו לתוך/על העולם. יש אקטיבציה, התכוונות Intention, גיוס משקל חזק//קל לפעולה. גם עדינות וקלות הן סוג של גיוס משקל. האם אני נחושה שהדבר יקרה? האם אדחוף אותו חזק, או אאפשר למשקל עדין יותר לתמוך במימוש הדבר?
3. הוספת זמן- החלטה Decision על הפעולה ומתי אפעל- מיידית, עכשיו// אחר כך, מחר-כך, מתישהו.
4. הפעלת שטף להתקדמות הפעולה Progression – שטף חופשי, משוחרר "יאללה, נלך על זה"// עצור, בשליטה "תחשבי על זה שוב, עצרי".
השלבים אינם באמת נפרדים זה מזה באופן ליניארי וקורים בחפיפה, ומסייעים לנו- או לא- להוציא את רצוננו לפועל.
ולמה כל זה מתקשר?
למשל, לדברים אותם אנו רוצים להוציא אל הפועל. לדוגמא, רצוני להוציא לפועל קורסים וסדנאות בקיץ זה ו/או בשנה הבאה. תחילה, אני חושבת עליהן זמן רב, לוקחת בחשבון את הקורסים של השנה הקודמת, את העניין שהביעו תלמידים בהמשך לימוד בקו מסוים, לאיזון שבין קורסים ארוכים וסדנאות קצרות, בנות יום-יומיים, אשר יתאימו ויביאו תועלת לאנשים במגוון רחב של תחומים. אחר כך צריך להתחיל לפעול ואני מגייסת עצמי בנחישות – להתקשר, לארגן את הסטודיו, לקבוע תאריכים, להושיב עצמי לכתוב תוכניות ושיווק וכל מה שנדרש 'ממני'. השלב הבא הוא ההחלטה על תאריכים ספציפיים הדורשים שיווק בזמנים מסוימים והחלטות שיש לעשות 'כאן ועכשיו' כמו מה לכתוב עכשיו, ומה אחר כך, מתי לשלוח מייל על סדנה, וכל הנלווה לכך. הרבה החלטות קטנות בציר הזמן. השלב האחרון הינו הפעלת השטף, לזרום עם הדברים, להאמין בהם, לכתוב, לשלוח, לענות, לעזור וכל מה שצריך על מנת לסייע לסדנה להתקדם אל מימושה.

כשאני מבינה את המבנה הכללי הזה, אני יכולה לבחון את הבחירות שאני עושה בכל שלב.

למשל, האם בשלב המרחב/חשיבה הייתי גמישה ופתוחה לאפשרויות, או שמא צימצמתי ומיקדתי עצמי מלכתחילה? האם זה הועיל לי? האם נשארתי פתוחה וכוללנית מדי מבלי מיקוד שאנשים יוכלו להיקשר אליו?
בשלב המשקל/נחישות– האם פעלתי חזק מדי, ושמתי את כל כובד משקלי על הדבר? האם לקחתי את זה בקלות רבה מדי ולא פעלתי דיי?
בשלב הזמן/החלטה- האם החלטתי בזמן הנכון? האם התמהמהתי או מיהרתי מדי לקבוע עובדות?
בשלב השטף/התקדמות- האם זרמתי עם שינויים שנוצרו בשטח, או התעקשתי על החלטות שהחלטתי? האם זרמתי מדי ולא יצרתי "עמוד שדרה" ברור דיו?
כיוון שאיכויות תנועה לא מתקיימות בבידוד, אנו נראה את כל הצירופים האפשריים של בחירות אלה. למשל, האם חשבתי באופן פתוח וגמיש, במשקל קל, בזמן פתאומי ובשטף חופשי, ואי לכך- "העפתי אפשרויות לכל עבר, אבל לא ממש התעקשתי לקיימן? או אולי- פעלתי במחשבה ישירה, במשקל חזק, בזמן מתמשך ובשטף עצור, ואז הפעלתי לחץ מתמשך על הסביבה לקיים את הסדנה?
בקיצור, רבות האפשרויות וגדול המגוון, ולכל אחד מאיתנו סגנונות התמודדות עם המציאות, אשר מפגישה אותנו גם עם ביצוע משימות כגון הנ"ל.
המרגש והמשמח בעבודה בשיטת לאבאן הוא שגילוי הסגנון האישי, ואימון בתנועה על אפשרויות אחרות מאלה הרגילות שלנו- מאפשרים הרחבת רפטואר והעשרת הסגנון האישי. על הדרך, בעבודה זו, אנו משנים פעמים רבות הרגלים ודפוסים רגשיים, מחשבתיים, נפטרים מכאבים שונים ועוד ועוד.
אז גם אתם מוזמנים להצטרף לאפשרויות השונות להרחבת הרפרטואר שלכם. היכנסו לקישור הזה והצטרפו לסדנאות או לקורסים הקרובים.

בתחתית הדף תמצאו פרטים על הסדנה הקרובה ביותר. ובכל מקרה, אם תירשמו בטופס- תקבלו מידע על כל פעילות, סדנה וקורס  חדשים.

"יאללה, תזרמו עם זה…" – לקורסים הקרובים – לחצו כאן