הסיפור ש-בינתיים- עוד לא נגמר, לצערנו
פראזה הינה ‘יחידה’ המארגנת תנועה/תנועות/פעולות המתבצעות ברצף באופן שכזה שהן מהוות יחידה המובחנת מיחידות אחרות. היא יכולה להיות מורכבת מתנועה/שתיים, כגון הרמת זרוע והורדתה, והיא יכולה להיות מורכבת ממספר פעולות, או מהרבה. זה תלוי מאד בכוונת המתנועע ובדרך הביצוע.
לכל פעולה, וגם לפראזה, יש מבנה של התחילה-אמצע-סיום.
החוויה הראשונית והעמוקה ביותר שלנו של התחלה-אמצע-סיום היא הנשימה, המורכבת משאיפה ונשיפה.
כמו דג מחוץ למים – על נשימה, על פעולה, ועל החן של תנועת הגוף והחיים
לפני אלפי שנים טען סוקרטס כי ״חיים שאין בהם חקירה, לא טוב לו לאדם לחיותם״. הנשימה הינה שער, פתח אל החקירה של מי אנחנו בכל רגע; החזרה שוב ושוב אל העולם הפנימי, המודע והבלתי מודע; העולם של התחושות והרגשות שלנו, ואל היכולת שלנו, כמו של החיות, לנוע בעולם בחן, בדיוק ובזרימה. עבודה עם תחושת הנשימה ומקצבה – פותחים לנו בעדינות פתחים חדשים אל אפשרויות חדשות ויצירתיות לחוות ולארגן את חווית החיים שלנו.
“איך מגדלים חוסן באמצעות תנועה?”
בתוך האקלים הישראלי (וגם העולמי), על שלל האירועים הטראומטיים והמאתגרים שהרבע הראשון של המאה ה-21 מביא אל פתחינו – הפך המושג ‘חוסן’ למושג מפתח המגדיר את היכולת שלנו לעמוד בפני הסופות. בפוסט זה אני מתייחסת לאופן בו תפישות תנועתיות ועבודה תנועתית בשיטת לאבאן-בארטנייף מתקשרות לתפישות של חוסן אישי וחברתי, המוגדרות על ידי פסיכולוגים וחוקרי חוסן.
למה “למידה דרך הגוף היא הלמידה המשמעותית ביותר שאנו עושים בחיינו”?
כשאנו מביאים איכויות של למידה סומטית – תשומת לב לתחושות הגוף, לרגשות, למחשבות; הכרה וזיהוי דפוסים, כיבוד הדפוסים, בחירה חדשה; תשומת לב לשינוי מכיוון פיזי, רגשי ומחשבתי; תשומת לב לצרכים הבאים – אל תוך חיינו, אנו מאפשרים ומעמיקים את הקשרים שלנו עם העולם החי והפועם של עצמנו, של סביבתנו ושל העולם. אנו מטפחים ומפתחים את יכולת החיות שלנו, את היכולת לחיות חיים במלואם.
איך מיישרים בעיטה ימנית מסובבת ולמה לעשות את זה? או “גלגולו של שינוי”
החלטתי שאני צריכה To walk my talk ואם אני מאמינה שניתן לייצר שינוי בכל גיל, ואם אני מלמדת repatterning (= היכולת דרך המערכת העצבית לשנות דפוסים שנתקבעו בה) אזי – “נאה דורש(ת) זה נאה מקיימ(ת)”.
החלטתי שאני צריכה To walk my talk ואם אני מאמינה שניתן לייצר שינוי בכל גיל, ואם אני מלמדת repatterning (= היכולת דרך המערכת העצבית לשנות דפוסים שנתקבעו בה) אזי – “נאה דורש(ת) זה נאה מקיימ(ת)”.
תנו לגדול בשקט ובשמחה
גדלתי באחד המקומות החמים בארץ, ולמרות שאצלנו התחילו כבר להיות מזגנים בבתים (ואבא שלי היה ה-טכנאי מזגנים ever), אני זוכרת כמה אהבתי לכבות הכל, להשאיר אולי מאוורר, ולשכב על הרצפה הקרירה. הרגשתי איך הכל מאט את מקצבו, יש לי זמן לעשות פוטוסינתיזה, להעמיק שורשים ולצמוח מבפנים.
“לדעת בעצמותי”- דברים חדשים שלמדתי על האפליקציה הישנה הקרויה ‘גוף ומוח’, על התפתחותם והתפתחותנו
במאמר הבאתי רשימות ותקצירים מהרצאות בכנס Movementis אשר עסק בלמידה לאור התפתחויות בשדה החקר של מוח-תנועה-קוגניציה.
“פתאם קם אדם בבוקר” – פוסט על אמבודימנט של מחאה
פוסט זה עוסק בקשר שבין העמדות המרחביות והפעולות התנועתיות של היחיד מייצרות ומתדלקות את המסר של המחאה החברתית.
“עם חלוף הזמן והתנועה” – פוסט לשנה החדשה
“הצרצרים בקיץ שרים להם ימים קצרים בקיץ עוברים להם והנמלה תשיר בקול עצוב מאוד, כנר יקר – זמרת כבר – עכשיו אולי תרקוד! לי לא איכפת, לי דווקא די נעים לשיר באוזניכם את השירים הכי פרועים ולהתייצב בפני האלוהים עם שתי גומות של חן ועם שישה...