בחודש יולי האחרון, בעוד עמיתי לכנס Movement :Body- Brain- Cognition נתנו הרצאות מרתקות, כגון ההרצאה/מסע בזמן של ד”ר ליסמן על התודעה של העובר (עליה כתבתי בפוסט הקודם) – החלטתי אני לקחת את משתתפי הסדנה שנתתי בכנס אל מסע אחר, מסע תנועתי בעקבות הקשר בין התנועה שלהם ודפוסי ההחלטות שלהם.
הסדנה, שנקראה: Decision making “on the move”: How Can Movement Inform Our Decisions? , עסקה במה שבשפה המקצועית נקרא ‘קבלת החלטות מגולמת בגוף’ (התרגום הטוב ביותר שיש לי כרגע למונח Embodied decision making). הכוונה היא לחוויה הכוללת של תהליך קבלת ההחלטות, כפי שהוא נחווה בגוף, מיושם ומיוצג בתנועת הגוף, מורגש ברגש ואף ‘נחשב’ בחשיבה (קוגניציה).

 

אם תחשבו על זה לרגע, מאיזה ‘מקום’ בגוף שלכם אתם נוהגים לעשות החלטות/חושבים כי צריך לעשות החלטות, ומתי? האם מהבטן, מהלב, מהשכל/ראש? ייתכן מאד, סביר להניח ואף כדאי, שהחלטות מסוגים שונים אתם עושים ‘מתוך’ אזורים שונים של הגוף, זאת משום שההחלטות שאנו עושים נוגעות להיבטים שונים של חיינו– לאלה הפיזיולוגיים, לרגשיים ולחשיבתיים. החלטות אשר מופעלות תמיד מתוך השכל בלבד, ייטו לייצר תוצאות מסוג מסויים, וכנ”ל אלה שתמיד מהבטן.

 

אני בטוחה שאתם מכירים מקרים בהם עשיתם החלטה ‘אינטואיטיבית’ מתוך הבטן, ברגע האחרון, גם כאשר בחשיבה מקדימה או לאחר מעשה, חשבתם שתחליטו אחרת. ההחלטה ‘מהבטן’, אגב, לא היתה בהכרח מקרית, וגם לא “ללא חשיבה”, וזאת כיוון שהיתה כאן חשיבה והיתה קבלת החלטה, אבל אולי חשיבה מ’סדר אחר’, מאשר זו השכלית. בתוך רקמת מערכת העיכול שלנו נמצא “המוח האנטרי”, ובו כ-500 מיליון תאי עצב (יותר מאשר בחוט השדרה). כיום אנו יודעים כי מערכת זו, הנמצאת בקשר הדוק עם מערכת העצבים האוטונומית, נחשבת למערכת נפרדת המסוגלת לפעול בצורה עצמאית. מחקרים מראים כי במערכת זו מתקיימים תהליכים של העברת מידע למוח שבראש (הפיקוד העליון), אך גם תהליכי עיבוד מידע וזיכרון, תהליכי חשיבה. מסיבה זו “החלטות מהבטן” אינן בהכרח החלטות פזיזות או אימפולסיביות, כפי שאנו לעתים נוטים לחשוב עליהן.

 

בכל מקרה, מטרת הסדנה היתה לאפשר למשתתפים להתנסות בדרכים בהן הגוף והתנועה לא רק מתקיימים בתהליכי קבלת ההחלטות שלהם, אלא אף משפיעים על סגנון ההחלטות, אם דרך העובדה שהתנועה היומיומית שלנו ומאפייניה הן “יוצרת והן מבטאת” את מי שאנחנו, ואם דרך זה שכאשר אנו נעים, אנו יכולים לשים לב למה שהגוף “אומר” לנו על ההחלטות שעלינו לקבל.

שיטת לאבאן-בארטנייף היא שיטה שמגלה לנו את הבחירות התנועתיות שאנו עושים באופן הרגלי, ומלמדת ומאמנת אותנו להרחיב את רפרטואר הבחירות שלנו, ולכן זו שיטה אידיאלית לעבוד על תהליכי קבלת החלטות. לכן, בסדנה הלכנו את הבחירות שאנחנו רגילים בדרך כלל לדבר עליהן. כלומר, הפעם –  We walked our talk כבר מההתחלה.

 

איך התבטא הדבר בסדנה? ראשית, חשבנו על החלטה שעלינו לקבל, והתחלנו לנוע בחדר, תוך שאנו מתייחסים למספר שלבים בתוך תהליך קבלת ההחלטה, אותם מיקמנו כנקודות במרחב. בהדרגה האטנו את קצב ההליכה, מה שאיפשר לנו לשים לב לתחושות שעלו בגוף – משיכה כלפי השלב הבא/חשש ממנו/צורך לנוע לשם בקו ישיר או במסלול עוקף, וכדומה.

 

בהמשך התחלנו לחקור את דפוסי התנועה-התנהלות-חשיבה שלנו, בהתייחס לשלושה שלבים עיקריים בתהליך קבלת החלטות:
1. שלב ‘תשומת הלב/חשיבה’ Attending, בו אנחנו מתכוננים להחלטה ובוחנים את האפשרויות שלפנינו, שלב המתבטא דרך היבטי המרחב של התנועה (חשיבה ישירה/גמישה, ניסיון להגיע בקו ישיר וקצר להחלטה או חיפוש גמיש בין ריבוי אפשרויות)
2. שלב ההתכוונות להחליט ורגע ההחלטה Intending, המתבטא דרך היבטים של זמן (עכשיו/אחר כך, החלטה ברגע, או מתמשכת בזמן)
3. שלב המחוייבות Commitment להוציא את ההחלטה אל הפועל, הבא לידי ביטוי דרך גורם המשקל/כוח של התנועה (משקל חזק/קל, לשים את כובד משקלנו על הדבר, או רפרוף קל, אולי בתקווה שלא יהיה צורך לפעול באמת?).

 

לכל אחד מאיתנו יש העדפות אישיות בשימוש שלנו במרכיבי התנועה הנ”ל, מרחב, זמן ומשקל, כשחלקנו יותר אנשי חשיבה (מרחב), אינטואיציה (זמן) או נחישות (משקל). תהליכי קבלת ההחלטות שלנו, כתוצאה, עשויים לקבל יותר דגש על ההכנה להחלטה – מרחב, ההחלטה עצמה – זמן, או המחוייבות לביצועה – משקל. יודעים מהן ההעדפות שלכם?
בנוסף, יש לנו סגנון אישי של עשיית החלטות, כזה הנוטה יותר לכיוון של Assertion, ובו נטייה לרצות ולפעול למען ביצוע ההחלטה, או סגנון Perspective ובו נטייה ליצור סביבה המאפשרת להגות באסטרטגיה ובהחלטה יותר מאשר לדאוג לביצועה. מכירים את אלה ההוגים בדברים, מדברים עליהם וקוראים לפעולה, אך לא ממש מוציאים אותם לפועל? הסגנון, גם הוא משפיע על התהליך, וכמובן דבר זה עושה את התנועה, ואת התהליך מורכב ועשיר יותר.

 

בסדנה התנסינו במעבר תנועתי בחדר דרך השלבים השונים, חקרנו את ההרגלים שלנו והתנסינו באפשרויות נוספות.

 

ההנאה של המשתתפים היתה גדולה מאד.

 

ראשית, מפני שהם גילו להפתעתם שכל מה שמתרוצץ להם בסתר בראש (כך חשבו חלקם), מגולם ובא לידי ביטוי בתנועתם בחדר.

אחר כך הם גילו שכאשר הם מאטים את תנועתם, הם יכולים להתחיל להרגיש את מה שגופם מספר להם ביחס להחלטות שלפניהם, הם גילו כי יש להם הרגלים חוזרים בסגנון ההחלטה, והופתעו להיווכח שהתנסויות תנועתיות המרחיבות את הבחירות ההרגליות שלהם, משפיעות גם על חווית קבלת ההחלטה.

משתתפים שהרגישו תקועים בתהליכים, חוו פתאם תחושה שיש יותר אפשרויות ממה שנטו לחשוב. משתתפים גילו דרך גופם, והביאו לידי ביטוי, היכן בדרכם נמצאים המעצורים אשר בגינם אינם עושים החלטה זו או אחרת. הם גילו כי דרך ההתנסויות התנועתיות, הם יכולים לחקור ולגלות תהליכים שונים, אשר יוכלו גם לייצר להם תוצאות שונות.

 

ובעיקר – חווינו כולנו שמחה רבה ועניין, כאשר כל ההיבטים של מי שאנחנו חברו יחדיו לחוויה חדשה (ומעט מבלבלת?) שהיא Embodied, מגולמת בגוף ובנפש.

 

ואיך כל זה מתקשר לבחירות הקרובות שלפנינו?
גם הבחירות לכנסת הן תהליך של קבלת החלטה- למי אצביע?

ישנה הצבעה רגשית, ישנה הצבעה שכלית, השוקלת את ההשלכות, ישנה זו ה’שבטית’, ישנה זו האינטואיטיבית. מה דפוס ההצבעה שלכם?

 

הנה תרגיל מעניין, שיכול לסייע לכם להתכונן לבחירה/הצבעה דרך הגוף.

בימים כל כך מבלבלים, כאשר הבחירות האלה כבר אינן באמת על אידיאולוגיה, כאשר מפת המפלגות שהיכרנו עד לפני פחות משנה התנפצה לחתיכות, ופאזלים חדשים שונים ומשונים הוקמו למטרות ספציפיות, ומי יודע כמה זמן הם יחזיקו מעמד – אני רוצה להזמין אתכם לניסוי מעניין – “ללכת את הבחירות”.
קחו לכם כמה דקות, לפחות, ונסו “ללכת” את הבחירות שלכם (שווה לנסות עם יותר מאופציה אחת, גם אם נדמה לכם שאתם יודעים למי תצביעו):
א. כתבו על פיסות ניר את שמות המפלגה/ות, כתבו גם את אותיות סמל המפלגה (אמת/מחל/וכד’) שלה/ן אתם רוצים להצביע, והניחו את הניירות במקומות שונים במרחב. אפשר גם להניח את תמונות הפוליטיקאים של המפלגה, כדי להמחיש עוד יותר.
ב. נסו ללכת לאט אל כל אחת מהמפלגות. שימו לב לתחושות הגוף שלכם ולמה שהוא מספר לכם בזמן שאתם נעים.
ג. החליפו את מיקומי הפתקים במרחב ונסו ללכת שוב. נסו לנוע בקו ישר, או מתפתל. שימו לב, האם הגוף שלכם רוצה לנוע ימינה/שמאלה? האם מיקום שונה במרחב או מסלול תנועה שונה משפיע על היחס שלכם למפלגה?

 

ד. שימו לב למרכיב הזמן– האם אתם מרגישים צורך להשתהות בהחלטה או דווקא להחליט וגמרנו? האם זה מאפיין אתכם?

 

ה. ומה לגבי הכנסת הפתק אל הקלפי? הושיטו את היד וקחו את הניר ביד, כאילו אתם עומדים לשלשלו אל הקלפי. מה מספר לכם הגוף? האם אתם מרגישים חזקים ובטוחים בהחלטה, או חסרי יציבות וכוח?

 

 

האם הבטן והלב שלכם מסכימים עם השכל?

 

אפשר לחזור על התהליך יותר מפעם אחת, וזה יכול להיות ניסוי משפחתי/קבוצתי/כיתתי (למורים שביניכם) מעניין, מהנה וחינוכי. זה יכול להפוך למשחק מהנה ומגבש.

 

נסו אתם, ואני אשמח מאד לשמוע, ואתם מוזמנים לכתוב בתגובות לבלוג – מה גיליתם בתהליך.
ואם לא בבחירות האלה, הרי שהתהליך יכול לשרת אתכם בכל החלטה שתרצו לעשות – מעבר דירה/רישום הילד לגן/להישאר במקום העבודה/לעזוב/לאן לנסוע לחופשת הקיץ/איזה טלפון לרכוש, וכדומה.

 

למרות אורך הפוסט, זו רק טעימה קטנה מהאופנים בהם התנועה מגלמת את מי שאנחנו.

 

כדי להרחיב ולהעמיק עוד באופן בו נכנסת התנועה לחיים שלנו, היכנסו לקישור הזה

ובחרו מהטבלה את הסדנה או הקורס שהכי מתאימים לכם, כי אנחנו תיכף מתחילים, וזהו זמן ההחלטות.