לפני כחודשיים השתתפתי בהרצאה של ד”ר דניאל נווה שנתנה מבט אנתרופולוגי על חינוך ו AI.
נווה, שעבודתו מחברת בין אנתרופולוגיה, חינוך, יזמות, תודעה וסביבה – הינו אנתרופולוג ישראלי שנסע לחקור שבטים ילידיים של לקטים -ציידים, כגון שבט הניאקה שחי ביערות הגשם של דרום הודו.
נווה חי בקרב שבט הניאקה כאחד מהם במשך כשנה, ובמחקרו גילה מאפיינים חשובים של חברות לקטים ציידים, כגון, שהם חיים בקבוצות קטנות, ניידות, העוברות ממקום למקום כתוצאה משינויים בעונות השנה, יכולות ליקוט או צייד. לעתים עוברים אנשים בין קהילות שונות של אותו השבט, כשבכל קבוצה יש עיקרון מהותי של שוויון וחלוקה שווה בזכויות ובחובות.
אנשי שבט הניאקה רוכשים כבוד לכל דבר ביקום: לאנשים, לצמחים, לחיות, לנהרות, לסלעים וכד’. הם תופשים את הסביבה כמארג של ישויות הקשורות זו בזו ושואפים לשמור על הרמוניה בתוך המארג. כיוון שגם הם עצמם בתוך המארג, הרי שגם עליהם להיות בהרמוניה. ומהי ה’הרמוניה’ הזו? “היכולת להיות בנינוחות בסביבה משתנה”.
הם בעלי מצפן חינוכי ברור. מטרתם היא לגדל בני אדם שיש להם “בּוּדִי” , שזו ‘תבונה’ שהיא אינטליגנציה רגשית וחברתית, היכולת “להיות עם אחרים עם הימנעות מפגיעה מיותרת”. ה”אחרים”- כוללים אנשים, אך גם את כל מרכיבי הסביבה. הם מאמינים במניעת בעיות במקום בפתירתן, גם ברמה החברתית, ובחברות האלה אין פשע, ולכן גם אין צורך ב’שופטים’.
ההרצאה, שהיתה ארוכה ומרתקת, כללה היבטים רבים שאנו יכולים ללמוד מהשבטים האלה לחיינו, אך כיוון ששנת הלימודים בפתח – אתמקד בסוגיית ה’למידה’.
בני שבט הניאקה מאמינים בעקרון ה“פעולה מקדימה דיבור” ומאמינים כי אין צורך ללמד ילדים כל מיני ‘דברים’, אלא ליצור להם הזדמנויות לצמיחה דרך הניסיון ללמוד בעצמם. בדילמה החינוכית המוכרת, בין מתן הזדמנות לצמיחה של הילדים באמצעות התנסות עצמית, לבין מתן עזרה בפתרון בעיות – הציידים-לקטים נוטים יותר לצד הלמידה העצמאית.
איך מתרחשת הלמידה? על ידי התנסות בסביבה הפיזית.
כבר כשהילד בן 5 – הם מפסיקים לומר לו מה לעשות, ומאפשרים לו להתנסות בעולם שסביבו באופן עצמאי ו/או עם חברים בגילו, או בוגרים/צעירים ממנו. הילדים לומדים מתוך שאלות שעולות בתוכן (לדוגמא, “באיזו מהירות נעים דברים בעולם”, “איך בונים מלכודת שתלכוד בעל חיים מסוים” או “מה עושות האיילות בלילות”). המבוגרים אינם מתערבים ואינם מציעים פתרונות, ולילדים עומדת האפשרות לחקור בעצמם, או לחבור לאחרים – גדולים או קטנים מהם לצורך מחקרם.
בחברות הציידים-לקטים עקרונות הלמידה הם:
• אין “חומר” אותו צריך ללמוד או להעביר.
• יש דגש על שילוב פעולה מעשית בלמידה.
• ניתן דגש ליצירתיות ברמה גבוהה.
• ניתן דגש ליכולת להיות בקשב גבוה, שפירושו: לאן הולכת תשומת הלב והדבקות בתשומת הלב.
ילדים בויטנאם לומדים את האופן בו משפיעה הגרביטציה על מהירות התנועה של עצמם ושל חפצים ושליטה גופנית תוך כדי משחק קבוצתי רב-גילאי.
אם במערב, מערכות החינוך משקפות תפישה שהילד הינו כלי ומערכת החינוך צריכה להתמקד ב”מזיגה של הידע אל תוך הכלי”, הרי שבחברת הציידים-לקטים, הדגש הוא על “חיזוק דפנות הכלי”, שאל תוכו יגיע הידע.
ב”קפיצה” אל החיים המודרניים: בחינוך ה’מערבי’, נהוג לדבר על מושג “למידה יציבה”. “למידה יציבה” היא למידה בה הידע מוטמע ומאפשר יישום בתחומים ודרכים שונות. מחקרים מראים כי “למידה יציבה” מתקיימת כאשר בתוך תהליכי הלמידה מעורבים אזורי מוח שונים: המוח החושב, המוח הרגשי, המוח המרחבי והמוח הגופני.
אם מתבוננים מנקודה זו על למידה בחברות הציידים-לקטים, בהן לומדים הילדים מתוך המפגש שלהם עם הסביבה, הטבע, האנשים שסביבם: הילדים לומדים על פי מידת הסקרנות שבהם, יחד עם מי שאיתם – לעתים קרובות קבוצות קטנות רב גילאיות. (נקודה מעניינת: מחקרים מראים שכאשר ילדים עובדים בקבוצות רב גילאיות – הם מתמידים יותר); הילדים נדרשים לפתור בעיות (מעשיות ותיאורטיות) בכוחות עצמם – מה שמצריך אותם להיות יצירתיים ולנסות דברים באופן מעשי ופעיל; וכיוון שהם לומדים מתוך סקרנות פנימית – הרי שהקשב שלהם גבוה והם לומדים לדבוק בנושאים שלהם (את זה מכיר כל הורה לילד.ה עם קשיי קשב וריכוז שמגלה שבתחום העניין של החמוד.ה – הם יודעים להיות סופר מרוכזים).
לפי קריטריונים אלה, דרכי הלמידה בחברות הציידים-לקטים, בהגדרה, מאפשרות “למידה יציבה” ובונות טוב יותר את הכלי שיוכל להכיל ולעשות שימוש בידע הנרכש.
אנו עשויים לחשוב כי למידה כזו אינה באמת מועילה בעולם המערבי, בו אנו צריכים “לדעת דברים” ולדעת על דברים”. אבל, אם נתבונן לעומק במה שקורה בחברות הייטק וסטארט-אפים, לדוגמא, לעתים קרובות לא התואר האקדמי מסייע לך להתקבל לעבודה. חברות רבות, בוודאי בעידן הבינה המלאכותית, מחפשות אנשים שיודעים ללמוד בעצמם, לחבר תחומי ידע, נעים להיות איתם והם אוהבים לשתף פעולה.
כדי להיות מסוגלים “ללמוד בעצמנו, לחבר בין תחומי ידע, להיות אנשים שנעים להיות איתם ולדעת לשתף פעולה” (נשמע כמו איכויות שיטיבו בכל תחום, לא רק בהייטק. לא?!) – אנחנו צריכים להיות מסוגלים “להיות בנינוחות בסביבה משתנה”. (ואיך שהסביבה שלנו משתנה, וכמה שאנחנו לא נינוחים!).
ב’התעלמות’ מהקורה אצלנו במדינה ברגע זה, מחקרים מערביים מראים כי משנת 2010 ישנה עלייה חדה במפלסי החרדה, בגלל המעבר מילדות מבוססת משחק פנים אל פנים אל ילדות מבוססת מסכים, בדידות וחרדה חברתית. אנו רואים ירידה חדה בילדים המשחקים בחוץ, עם אחרים, ובעיקר ירידה במשחק עצמאי לא-מובנה, וחדירה מאד מוקדמת של סמארטפונים ורשתות חברתיות.
מסתבר כי אחד הדברים שהגביר צריכת מסכים, הוריד זמני משחק והעצים חרדות אצל בני נוער הוא… הכנסת כפתור ה”לייק” בפייסבוק. היכולת לקבל “לייק” מיידי מחברים הפכה להיות התגמול המחליף את קריאות העידוד בכדורגל השכונתי, את הג’ולה שהרווחת מחבר, או את ההנאה ממשחק ה’קלאס’. זה כמו הזרקת דופמין מיידית לוריד, מבלי הצורך לפעול מעשית בעולם בשביל זה. ילדים, בני נוער (ומבוגרים) מוכנים לעשות הרבה בשביל התגמול המיידי הזה, ואם אינם מקבלים את ה’לייק’ – מעלים מפלס חרדה. החרדה המועצמת על ידי ההתמכרות למסכים גוררת איתה גם חסך בשינה ובעיות התנהלות והתנהגות.
ההרצאה הרחיבה לסוגיות שונות, גדולות מרוחב הפוסט הזה, אבל נקודה משמעותית היתה סוגיית האיזון בין מוח ימין ושמאל, המשפיעה מאד על יכולת הילדים “להיות בנינוחות בעולם משתנה”, וחשיבות הסיוע לילדים לאזן בין צידי המוח.
שלב ראשון: פחות מסכים(!), אחר כך, חיזוק האזורים של המוח המניעים ילדים להתעניין, לחקור, לפעול ולשתף פעולה. החשיבות של יצירת אפשרויות להתנסות בדברים, לעזור לנו בבית (גם אם הפסטה נשרפת…), ובעיקר – לגרום להם לחוש דברים (תחושות גופניות, תנועה ופעולה מעשית בתשומת לב על איך זה מרגיש בגוף), להרגיש (ולחבר לתחושות גופניות) ולחשוב (בקשר גם לתחושות ורגשות).
כך נלמד אותם לסמוך על האינטואיציה שלהם (אינטואיציות מחוברות לתחושות גופניות), לא לחשוש מהעולם ולנסות להבינו. כל אלה יעצימו את תחושת המסוגלות, המאפשרת לנו לחשוש פחות מהעולם, להיות נינוחים בו, להתמיד ולהתרכז.
יש, כמובן, הבדלים בין פעוטות, ילדים ובני נוער, ולכן האסטרטגיות צריכות להשתנות בהתאם, אבל עקרונות היסוד – נשארים.
עולם המחקר הנוירולוגי וההייטק מתעסק היום בפיתוח טכנולוגיות שיהדהדו את צד ימין של המוח, מתוך הבנה של חשיבותו, ועד אז, או במקום – אם נצליח להכניס יותר משחק והתנסות ביומיום של הילדים שלנו (ושל עצמנו), יותר תנועה ופעולה מעשית בעולם, יותר קשר עין ושיתוף פעולה – יש סיכוי ששנת הלימודים הזו תאפשר לנו יותר למידה יציבה.
נווה מציע אסטרטגיות פשוטות המאפשרות להטמיע דרכי למידה המבוססות על למידה חושית, גופנית ומוח ימין גם בתוכניות הלימודים המערביות, אבל זה כבר לפוסט אחר.
בינתיים, בהכיני את תוכניות הלימודים שלי לתשפ”ו – הדברים שלמדתי מההרצאה המאלפת של ד”ר נווה (יש גם הרצאות וראיונות שלו ביוטיוב) אל מול עיני וליבי, והם ייושמו בתוכניות העל כמו גם במערכי השיעורים.
ואם ברצונכם להצטרף ללמידה שהיא גופנית, רגשית, חשיבתית ומשתפת פעולה; למידה השמה דגש על התנסויות, תחושות גופניות, רגשות והבנתם במערך של איך שיצרנו את מי שאנחנו, ואיך ילדינו יוצרים את עצמם; למידה העוסקת במערך הנוירולוגי איתו הגענו לעולם ואותו פיתחנו בילדותנו –
למה שלא תצטרפו לקורס “הביתה – לחזור אל עצמי כ-חדש.ה” ?!!
לפרטים והרשמה – לחצו כאן
נשארו מקומות ספורים, ומחיר ההנחה יפוג ביום שישי.