“איך מגדלים חוסן באמצעות תנועה?”

אחת לתקופה/ יחזקאל רחמים

אַחַת לִתְקוּפָה מַכָּה בִּי סוּפָה
עוֹקֶרֶת קִרְעֵי עֲנָפִים עֲיֵפִים
וַאֲנִי בְּסוֹפָהּ כְּמוֹ חַיָּה שְׁסוּפָה
מִתְבּוֹנֵן בְּנִדְּחֵי עֲנָפַי הַשְּׁפוּפִים

 

וְסָפַגְתִּי סוּפוֹת וְנוֹתַרְתִּי אֲנִי
וַאֲפִלּוּ יוֹתֵר, בִּזְכוּת מַה שֶּׁהָלַךְ,
גַּם הַפַּחַד אָבַד וְגָדַל אֵמוּנִי
בְּעַצְמִי וּבָאֵל וּבְמַה שֶּׁיִּשְׁלַח.

 

(מתוך הספר “עכשיו הנסיעה”, הוצאת “פרדס”)

 

בתוך האקלים הישראלי (וגם העולמי), על שלל האירועים הטראומטיים והמאתגרים שהרבע הראשון של המאה ה-21 מביא אל פתחינו – הפך המושג ‘חוסן’ למושג מפתח המגדיר את היכולת שלנו לעמוד בפני הסופות. מאז 2020, משבר הקורונה העולמי, ובוודאי בימים אלה, סוגיית ה’חוסן’ – חוסן אישי, חוסן משפחתי וחוסן קהילתי – הפכה להיות משמעותית בהתייחסות ליכולת שלנו לשרוד. חוקרים מתחומי הפסיכולוגיה והסוציולוגיה חוקרים את מהותו של החוסן, ומבנים דרכי עבודה עם קהילות ויחידים ליצירה, פיתוח וטיפוח חוסן.

 

פרופ’ מולי להד, פסיכולוג ומייסד מרכז המשאבים בקריית שמונה, רואה ‘חוסן’ כתהליך התלוי בנוכחות משאבי ההתמודדות שלנו. להד מגדיר ‘חוסן’ כ”סך כל המאמצים שעושה הפרט כדי לפגוש את החיים”. בכל אדם טמון פוטנציאל התמודדות והתאוששות, ולכל אדם יש סגנון התמודדות שונה, או מספר סגנונות התמודדות. סגנונות ההתמודדות, על פי מולי להד ועפרה איילון, מגיעים דרך אמונות וערכים; רגש; חיברות ומציאת שייכות חברתית; דמיון ויצירתיות; קוגניציה, חשיבה; וגוף ותנועה. את הסגנונות השונים הם מגדירים במודל שלהם הנקרא גש”ר מאח”ד.

 

ד”ר אריאל שוורץ, פסיכולוגית קלינית ומטפלת סומאטית, מגדירה ‘חוסן’, בספרה The Post Traumatic Guidebook גם כתהליך וגם כתוצר, שיש בהם את היכולת להסתגל בגמישות לאירועים מאתגרים, קשים או טראומטיים. היכולת ‘לחזור ולעמוד’ bounce back מאירועים טראומטיים, וגם להתקדם מהם הלאה bounce forward בתהליך הצמיחה מתוך הקושי. ‘חוסן’ הינו סט של אסטרטגיות, הניתנות ללמידה ולאימון.

 

גם להד וגם שוורץ מאמינים כי כדי לפתח חוסן, עלינו להרחיב את רפרטואר התגובות שלנו, משום שהבסיס לכל ‘גמישות’ הוא הרחבת טווח האפשרויות שלנו. אם נישאר עם אותו טווח שהיה לנו – נמשיך לייצר את אותן התגובות שכבר השתמשנו בהן.

 

כמאה שנים לפני ימינו אלה, במחצית הראשונה של המאה ה-20, הגדיר רודולף לאבאן, ‘הרקדן, הכוריאוגרף והתיאורטיקן של התנועה האנושית’, מייסד תחום הלימוד ‘ניתוח תנועה לאבאן/בארטנייף’, מהשיטות הסומאטיות הראשונות והמובילות בעולם הגופ-נפש תימות תנועתיות דואליסטיות, המשקפות את הרפרטואר וההעדפות התנועתיות שלנו, ויוצרות את מה שהוא כינה ‘סגנון ההתמודדות שלנו עם אתגרי המציאות’. לאבאן הגדיר צמיחה ושינוי באמצעות הרחבת הרפרטואר (התנועתי) אישי. חקר התנועה שלו מיפה את מרכיבי התנועה השונים ואת יחסיהם, ומתוך תפישתו כי “התנועה הן מבטאת והן מייצרת את עולמו הפנימי של האדם” – לאבאן האמין כי יצירת שינוי תנועתי תייצר גם שינוי רגשי ומנטאלי.

 

את הקשר שבין פיתוח חוסן רגשי ותנועה מפתחות ד”ר טל שפיר מאוניברסיטת חיפה ורשל פאלניק-צחור מאוניברסיטת שיקגו, במאמרן A Somatic Movement Approach to Developing Emotional Resiliency Trough Laban Movement Analysis (2017) שפורסם במגזין הנחשב Frontiers in Human Neuroscience.

 

המאמר, המתייחס להנחות מוצא, למאמרים ולמחקרים המעידים על הקשרים שבין גוף-תנועה ורגשות, עוסק בפיתוח חוסן רגשי באמצעות תנועה בגישת ניתוח תנועה לאבאן. הכותבות, המתבססות גם על מחקרים קודמים שלהן על קשרים בין תנועות ספציפיות ורגשות ספציפיים, מאמינות כי תנועה המבוססת על שימוש מודע במרכיבי תנועה ספציפיים יכולה לסייע לנו מחד להרחיב ולהעשיר את הרפרטואר המוטורי, ומכאן גם את הספקטרום הרגשי, ומאידך – לווסת את עצמנו על ידי החלשת דפוסי-תגובה הרגליים והרגשות הנלווים אליהם.

 

שפיר ופאלניק-צחור מציעות שלושה עקרונות מתוך ניתוח תנועה לאבאן, היכולים לתמוך בתהליכי שינוי ולאפשר להם להתקיים באופן נתמך ונינוח יותר:

 

א. הסדר ההתפתחותי של רכישת מרכיבי התנועה- התנועה שלנו, כתינוקות, מתפתחת בסדר מסויים, כשכל יחידה חדשה, או דפוס תנועה חדש, נתמכים על היחידות הקודמות להם, בהן כבר פיתחנו מומחיות מסויימת. חזרה לדפוסי תנועה מוקדמים, יכולה לסייע לנו לתמוך בשינויים הנדרשים בשלבים מאוחרים יותר.

 

ב. עבודה תנועתית מודעת ל’זיקות’ האישיות והאוניברסליות שבין מרכיבי התנועה (גוף, מרחב, דינמיקה/איכות וצורה), כפי שניסח לאבאן. הכרות עם זיקות אלה ועבודה לפיהן – יכולה לסייע בלמידה מוטורית של מרכיבים חדשים, ומכאן לתמוך בהרחבת הרפרטואר.

 

ג. ארגון המעבר בין מרכיבי התנועה השונים בתוך העבודה התנועתית על פי עקרונות תיאוריית ההרמוניה המרחבית של לאבאן, כדי לתמוך ברכישה הדרגתית של הטווח והמגוון התנועתי החדש. מעבר הדרגתי בין המרכיבים ותכניהם הפסיכו-פיזיים מאפשר לשינויים התנועתיים להיעשות באופן אורגני יותר ופתאומי פחות.

 

היכרות מעמיקה עם עקרונות אלה מתוך שיטת לאבאן יכולה לסייע לנו לזהות סימנים תנועתיים ומילוליים של עצמנו / אחרים, להבחין בניואנסים של ביטוי רגשי, להבין את דפוסי התנועה והתגובה הקיימים ולהרחיב את הרפרטואר על ידי היכרות עם מרכיבים שאינם נמצאים בשימוש. תפישת יסוד בעבודה זו היא כי למרכיבי התנועה יש תכונות ספציפיות ותכנים פנימיים שהם חלק מהמהות הבסיסית של אותם מרכיבים (לדוגמא, גודל התנועה/ גובהה/ חלקי הגוף המבצעים אותה/ העוצמה בה היא מבוצעת וכד’) – כל אלה מכילים תכנים משלהם.

 

תנועה המבוססת על עקרונות אלה, נלמדת ומתורגלת הן דרך התנסויות תנועתיות, הן דרך תרגול תנועתי של עקרונות תנועתיים נכונים והן דרך תנועה אקספרסיבית – מאפשרת העמקה והרחבה של המרכיבים התנועתיים והרגשיים במגוון רחב של היבטים, וכך לייצר גמישות ותלת מימדיות של סגנונות ההתמודדות שלנו עם אתגרי המציאות. כיוון שהלמידה התנועתית והעבודה איתה הינם תהליכיים ומשתנים תמידית, כמו החוסן עליו מדברים להד, שוורץ ואחרים –  עבודה מבוססת עקרונות תנועתיים התפתחותיים, התקדמות הדרגתית ותלת מימדית – יקדמו אותנו באופן נכון יותר להשגת חוסן ארוך טווח.

 

אבל…תנועה, כמו חוסן, לא ניתן ללמוד ממאמרים, טובים ככל שיהיו.

לכן, גם אתם מוזמנים להזדרז  ולהצטרף לסדרה קצרה של מפגשים בנושא תנועה וחוסן –

“לגדל חוסן” – הנפתחת בקרוב מאד בתל אביב.

 

לכל הפרטים ולהרשמה – לחצו כאן.