תהיתם פעם מדוע מגדל פיזה כל כך מרתק אותנו? מיליוני אנשים מבקרים בו כל שנה, מצטלמים איתו, מחקים אותו, מעמידים פני תומכים אותו. מה יש בו במגדל הזה, שמעורר בנו פליאה והתרגשות כה עזים? הרי מגדלים רבים לה לאיטליה, ולאירופה בכלל.

דבר אחד פשוט – האיתגור של כוח המשיכה. היציאה של המגדל מהאנכיות היציבה והבטוחה, והתחושה הפנימית שלנו למראהו- שמשהו תיכף עומד לקרות. אנו מרגישים בגופנו את החיבור בין השינוי אותו מביאה היציאה מהאנכיות עם היציבות, אותה אנו מבקשים מבלי לדעת אפילו, מהקירות של בניינינו.

חוסר אנכיות. Off Verticality.

תוך כדי הכנת סדנה בקורס ההסמכה בשיטת לאבאן-בארטנייף, העוסקת ביכולת שלנו להיות מחוץ לאנכיות שלנו, אני חוקרת וחוצה חלק גדול מהחוקים הבלתי כתובים של ההתארגנות שלנו, בני האנוש, במרחב הפיזי והרגשי-מחשבתי שלנו.

בוקר שמשי בחורף גשום, אני על השטיח. מחוץ לו/ בעמידה/ על כדור הפיזיו שלי- מאתגרת את הנכונות שלי להיות מחוץ לאנכיות שלי.

כוח המשיכה של כדור הארץ הינו הגורם הפיזי המשפיע ביותר על התנועה שלנו על פני כדור הארץ/ בחלל/ במערכת השמש/ ביקום. באופן לא מפתיע כלל, כיוון שאנו מתפתחים, חווים את עצמנו וחיים את חיינו דרך תנועת הגוף – השפעת כוח המשיכה אינה רק על גופנו בלבד, אלא על כל היבט של ההוויה שלנו, גם זו הרגשית והמחשבתית. היציאה מאנכיות, שהיא סוג של אזור נוחות יציב, מעלה את רמות האדרנלין בגוף, מזהירה אותנו מפני שינוי העומד לבוא. אולי סכנה (?). חוץ- אנכיות לוקחת אותנו אל תוך התנועתיות, אל הלא-נודע:

היכן נעצור?

כיצד?

באיזה מרחק מהרצפה?

האם נצליח לעצור?

האם נחבט ברצפה?

האם נוכל להשתמש בתנופה שנוצרת מתוך האנרגיה הקינטית של חפץ (אנחנו!) היוצא מאנכיותו ומקבל תאוצה בגלל משקלו וזוויתו ביחס לכוח המשיכה?

האם נוכל לנצל אנרגיה זו על מנת לנוע הלאה, קדימה אל מחוזות חדשים?

מה נפגוש שם?

והנה, עולות וצפות כל השאלות של “החיים עצמם”, שנשאלות ביודעין, ושלא ביודעין, בכל פעם שאנו מאתגרים עצמנו אל מחוץ לאנכיות של היציבות התעסוקתית/ רגשית/ מערכות יחסים/ חשיבתית שלנו.

היכולת ליצור שינוי תלויה במוכנות שלנו להיות באזורים הלא-נודעים שלנו, מחוץ לאנכיות היציבה. היא דורשת מאיתנו אמונה ביכולותינו והניסיון שצברנו בגוף והתנועה שלנו. היא מזכירה לנו שאם ברגעים בהם איננו אנכיים, במקום להתכווץ פנימה, נפרוש עצמנו אל תוך המרחב, נתארך וניצור ‘משיכה מרחבית’ לכיוונים שונים – נוכל לעופף עוד כמה רגעים לפני הפגישה עם הקרקע.

היכולת להיות מחוץ לאנכיות נתמכת על ידי המשיכה מטה של הקרקע על ידי כוח המשיכה, המאפשרת לנו להתמסר לקרקוע, ואשר בדרך פלא מתוך התמסרות זו צומחת דחיפה אל על הנותנת לחוליות עמוד השדרה לצוף זו הרחק מזו ומאפשרת את ה’קפיציות’ של ציר האורך של הגוף. קפיציות זו של עמוד השדרה נובעת מכך שלא כמו מגדל פיזה, אנו עשויים שילוב חומרים חזקים ורכים, קשיחים יחסית וגמישים. הקשר החזק –גמיש לאורך ציר האורך של הגוף מאפשר לנו גם להיות מחוץ לאנכיות מבלי להתפרק, וגם למצוא נחיתה רכה והמשך גלגול אל התנועה הבאה.

כך גם היכולת שלנו לעשות שינוי התנהלותי-התנהגותי-רגשי-מחשבתי בחיינו – נתמכת על ידי היחסים בין הפנים והחוץ שלנו, בין החלקים החזקים ויציבים ואלו הרכים והגמישים, הנעים יחדיו.

היכולת לעשות שינוי דרך היציאה מהאנכיות מזכירה לנו להאמין (כדברי תלמידה בת 16 שלי לאחר ביקור מפחיד ומרגש על הטרפז בקרקס) ש…” אי אפשר לעוף גבוה מהשמים, או ליפול נמוך מהרצפה”.

היציאה מאנכיות מזמינה אותנו לחקור בעדינות, בתשומת לב, בחיבור פנימי בין חלקי הגוף ובהתכוונות מרחבית ברורה כל סנטימטר הנמצא בתחום שבין האנכיות שלי והשכיבה על הרצפה. לרחף בכל הדרך אל הרצפה, או לעוף כלפיה ולנצל את התנופה אל נחיתה רכה וגלגול הלאה.

היא מזמינה אותנו להבין כי יציבות אינה בהכרח סטאטיות, וכי יציבות המושגת מתוך תנועתיות היא הכוח המניע אותנו אל מחוזות חדשים.

אז אם גם אתם רוצים לעוף איתנו אל מחוזות חדשים, לחקור וללמוד מהי יציבות-תנועתית,

כיצד שינוי הנוצר דרך הגוף מגיע אל ומניע את “החיים עצמם” – 

והצטרפו גם אתם אלינו ל סדנת תנועה מרתקת: לשנות חיים בתנועה .

עד ה-21.1.19 – עדיין במחיר הנחה.