מה חדש בהרגלים הישנים שלכם, או-איך בפסח הזה תשבו בסינאפסה

באנגלית נהוג לומר ש”הרגלים ישנים מתים לאט”.

מכירים את ההרגלים שיושבים להם אי-שם ומנהלים אתכם אפילו בלי שתשימו לב?

ההרגל שלנו להבטיח לעצמנו שנהיה מאורגנים יותר, נלך לישון בזמן, נאכל מסודר, נלך לישון בזמן ונקום ‘כמו בני אדם’. אז הבטחנו…

מרוב לחץ של הכנה לפסח, אתם יורים לכל כיוון, מנקים קצת…מבשלים קצת…מנקים שוב…מסדרים…מנקים….צועקים על הילדים

שינקו את החדר שלהם, ולפני שהספקתם לשים לב- זה מרגיש שהגוף מתפרק לכל עבר. מה שהחל כתכנון לפעילות משותפת

מצמיחת ילדים אחראיים לעצמם ורכושם, מתפתח ל’מופע’ יחיד היפראקטיבי.

נשבעתם שהפעם תהיו סבלניים בליל הסדר/בחופשת החג/בערב שישי, ובכל הטקסים החגיגיים, אבל ברגע האמת- הסבלנות נגמרה, הייתם עייפים, הגב הציק, מעט מדי תנועה ויותר מדי אוכל. לא לגמרי הצליח לכם.

ההרגלים גברו על הרצונות, השאיפות, הייחולים, התקוות שהפעם… זה ייראה אחרת.

בז’רגון של השיטות המחברות מוח וגוף היכולת לשנות הרגל, ולא להגיב על אוטומט, נקראת גם “לשבת בסינאפסה”.

הסינאפסה הינה מרווח זעיר הנמצא בין קצות תאי עצב. במרווח זה, בעזרת חומרים מתווכים הנקראים “נוירוטראנסמיטורים”, עוברים אותות חשמליים בין קצה של תא עצב אחד לאחר. המעניין הוא, שלכל תא עצב יש יותר משלוחה אחת אליה יכול לעבור אות כזה. הדבר דומה להגעה לצומת מרובת אפשרויות, המאפשרת לנו לבחור אם לפנות ימינה/ חצי ימינה/ חצי שמאלה/ להמשיך ישר. כאשר אנו מגיבים באופן חוזר לגירוי כלשהו – הטלפון מהעבודה, בקשה של הילד, הנחיה של המורה בשיעור פילאטיס וכד’- אנחנו חוזרים ומעבירים את האות החשמלי דרך אותם כיוונים בצומת- וכך יוצרים הרגל.

בזמן שהרגל מאפשר לנו ביצוע אוטומטי של פעולות גופניות או מטלות (מה שיש לו תועלות רבות), חזרה רבה על הרגל פירושו חיזוק תעבורה בנתיבים מוחיים-עצביים מסוימים, וויתור על אחרים. נתיב בו איננו נוסעים זמן רב, הופך להיות מוזנח ולא נגיש לשימוש ומעבר. בנוסף, הנסיעה בנתיבים המוכרים נוטה לייצר במוח את אותם חומרים כימיים, אליהם אנו מתרגלים, מתמכרים. עכשיו יהיה נוח עוד פחות לשנות את נתיב הנסיעה.
הרגלים.

“לשבת בסינאפסה” פירושו, היכולת לבחור נתיב חדש, רגע לפני שהנתב האוטומטי מחבר את שתי מסילות הברזל בנתיב הקבוע שלהן, וזו ההתחלה של יצירת השינוי, היכולת לבחור גם באפשרות הלא-הרגלית.

ההרגלים הקבועים, המוטמעים ביותר שלנו, אלה שדרכם אנחנו מכירים את עצמנו כיום, נוצרו עוד ברחם, ואחר כך בשנת החיים הראשונה שלנו. תנועות היניקה, המציצה, האחיזה, הגלגול, הזחילה, העמידה וההליכה, שמקורן ברפלקסים הינקותיים – ושאותן ביצענו עם ובלי אמא או כל מבוגר אחר – הן אלה שיצרו את התשתית להתנהלות התנועתית-רגשית-מחשבתית שלנו אז וגם כיום.

האופן בו עשינו את אותן פעולות, האפשרויות שהציעה לנו הסביבה ומידת התמיכה שקיבלנו בשלבים אלה – יצרו בסיס לנתיבים העצבים-תנועתיים אותם חזרנו וחיזקנו בפעולותינו ותגובותינו לאורך השנים. כך יצרנו את מפת הנתיבים הפנימית, את הנוירולוגיה של הרגשות והמחשבות שלנו, את ההרגלים שלנו לנוע, להרגיש, לחשוב, לפעול.

מכאן, התנועות המוקדמות שלנו קשורות להרגלים העכשוויים שלנו – לפעול, להרגיש, לחשוב.

אם כך, איך עושים שינוי? כיצד יוצרים מפות דרכים חדשות, כיצד מחדשים מפות דרכים שיותר מדי אבק התיישב עליהן, או משנים כאלה שאינן רלוונטיות יותר לסביבה המשתנה שלנו?

חזרה לתנועות המוקדמות היא דרך נפלאה לעשות זאת, משום שהיא חוזרת אל מפת הדרכים הראשונית.

אני זוכרת את הפעם הראשונה בה כבוגרת תרגלתי תנועה הנתמכת על הנשימה (לא רק משתמשת בנשימה תוך כדי תנועה, אלא ממש נתמכת בה) ולא על מערכת השרירים שלי. לפתע התרכך הגוף, שכבות של כוח ודריכות נמסו והתנועה פשוט זרמה לי כנעה על ‘עמוד אוויר’ או ‘גל אוויר’ פנימי, תוך שהיא נפתחת ללא מאמץ אל המרחב. כרקדנית מנוסה, ואתלטית האמונה על תירגול שרירי- זה נתפש אצלי כמעט כבלתי אפשרי לנוע כך.

משם כבר למדתי להעביר תנועה דרך כל תאי הגוף שלי באמצעות תנועה קלה של עקבים או קרסוליים.

כשהתנועה נעשתה זורמת יותר, חוויית ה’פעולה’ היומיומית נעשתה גם היא פשוטה יותר, משהו נפתח בתוכי ויכולתי לחשוב ולנהוג בחיי ביותר נינוחות, יכולתי ‘לזרום’ עם הדברים טוב יותר. להאמין יותר שאני מסוגלת ושהדברים יסתדרו.

עם השנים ועם תירגול גופני, משהו בתוכי התעצב אחרת. במקומות בהם נהגתי להפעיל כוח, אני מפעילה יותר שטף. במקומות בהם נהגתי לפעול מהמרכז כלפי חוץ, אני פועלת מבחוץ אל המרכז, ומשיגה כך יותר ניואנסים של תנועה, של חשיבה וגם של רגש. תנועה חדשה נוצרת בחלק התחתון של האגן, ומשחררת אותי מכאבי גב של שנים.

התנועה החדשה יוצרת עוד ועוד סינפסות חדשות במוח (דבר חשוב ביותר להמשך התפתחות ומניעת הידרדרות מוטורית וקוגניטיבית) ומחזקת נתיבים חדשים המאפשרים תנועה אל מקומות חדשים – מוטורית, רגשית ומחשבתית.

כן, הרגלים הם דבר חשוב וטוב, אבל אנחנו רוצים לחדש אותם, לנער אותם, ואת אלה שלא מסייעים לנו- לשנות.

לפעמים, כל מה שצריך לעשות בשביל זה, זה לשכב על הרצפה ולחזור לתנועות שעשינו פעם, כשהתגלגלנו על השטיח ואמא הסתובבה סביב.

אם גם אתם רוצים ליצור הרגלים חדשים ולהרחיב את אפשרויות התגובה שלכם בחיים-

הצטרפו לאחת הסדנאות שלנו בחודשים יוני-יולי 2019. 

לפרטים  על הסדנאות – לחצו כאן