בשיטת לאבאן/בארטנייף אנו מתבוננים באופן בו אנו נעים בחיינו (גופנית, רגשית והתנהלותית) דרך פריזמות שונות, ביניהן מספר תימות תנועתיות דואליסטיות. לכל תימה יש 2 קטבים מנוגדים. אחת מהתימות האלה היא התימה של תפקוד/אקספרסיביות.
היחס בין תפקוד ואקספרסיביות נמצא בכל רבדי החיים שלנו. לכל תנועה שאנו מבצעים יש היבטים של תפקוד והיבטים של ביטוי/ אקספרסיביות. כאשר אנו מנקים או מסדרים את סביבתנו, אנו יכולים להתבונן בהיבטים התפקודיים של הפעולות, אך גם במה שהן מבטאות, אפילו במה שהן מייצרות בתוכנו. ייתכן שאנו פועלים מתוך שמחה והנאה (אנחנו שרים תוך כדי, רוקדים קצת, נהנים מהתוצאה) או מתוך כעס ומרמור (“למה דווקא אני?”, “למה אני היחיד.ה שמנקה?!!” וכד’), ואולי יש שם רגש אחר בכלל. באותה המידה, גם כאשר אנו עושים דברים לנפש, לנשמה, של ביטוי – אנו יכולים לבצע את זה מתוך מקום ‘תפקודי’, כי “צריך”. מוכרת ושכיחה התופעה של לעשות שיעור מחול / תרגיל בתיאטרון/ אימון ספורט/ קריאת ספר מתוך “צריך” שכזה, במקום מתוך “מעניין לי/ אני אוהבת את זה/ כיף לי” וכד’. ומי שלא חווה את זה– שיקום ותקום.
הבחירה בלנוע ולפעול מתוך מקום “תפקודי” או “אקספרסיבי” – נמצאת בידינו. כל פעולה של תפקוד ניתן ‘למהול’ בתשומת לב לאיך שהיא מרגישה בתוכנו, מה היא מעלה בנו, לשים לב לתחושות הפיזיות והרגשיות. בכל פעולת “צריך”, כמו ניקיון הבית או הסעה של הילד לחוג – ניתן לשים לב לרגשות של עצמנו, של אחרים; להוסיף אקט אקספרסיבי כמו לשים צנצנת פרחים במטבח שנוקה, או להפנות מבט לפרחים בצד הדרך המובילה למתנ”ס. ברגע שכזה, הופכת התנועה התפקודית לאקספרסיבית, מלאת צבע ורגש.
באותה מידה לכל רגע בו אני מבטאה את עצמי – בכתב/ בדיבור/ בתנועה/ בשירה – יש גם רקע ‘תפקודי’ היכול לקרקע, לתת בסיס, לשמור בתוך המסגרת המתאימה לאותו הרגע, לסייע לבחור באופן הביטוי המדוייק. זמרת השמה לב לכתפיה המוחזקות מעלה בגלל מתח, ומשחררת אותן – תפיק צליל נקי וצלול יותר, שחקן המפנה חלק מתשומת לבו למגע כפות רגליו על הרצפה או לנשימתו, ימצא חיבור אינטגרטיבי יותר ומאומץ פחות לדמות אותה הוא משחק.
אומני במה – רקדנים, שחקנים, זמרים, מוזיקאים – זקוקים לקשר שבין תפקוד ואקספרסיביות, כיוון שלכל פעולה אקספרסיבית על הבמה יש צד ‘תפעולי’/ תפקודי. יתרה על כך, אומני במה יכולים לתפקד ולהביע עצמם במלואם ובמלוא יכולותיהם רק כאשר הגוף ‘זמין’ להם במלואו. ‘זמינות’ זו, פירושה היכולת של הגוף לתקשר בתוכו ומחוצה לו – להעביר תנועה ולקבל תנועה, להניע את מגוון חלקי הגוף ולהגיב באופנים שונים לגירויים חיצוניים.
האומנים זקוקים לתמיכה של הגוף כשהם על הבמה, מעין “אמבודימנט” יסודי ועמוק של פתגם חז”ל הידוע: “דע מאיין אתה בא ולאן אתה הולך…”. תמיכת הגוף הינה בבחינת “דע מאיין אתה בא” והאקספרסיביות – “לאן אתה הולך”. אימון תנועתי, המדגיש את ההוליסטיות של הגופ-נפש הלכה למעשה ואת ההוליסטיות של הפעולה האקספרסיבית – יסייע לפרפורמר לשחרר דפוסים נוירומסקיולריים (עצביים-שריריים) לא יעילים החוסמים אותו מלחוש, למצוא ולהשתמש בנתיבים הגופניים הנכונים אשר יביאו אותו למצוא רגעים של אקספרסיביות ספונטנית ומלאה = מאיין שהוא בא ולאן שהוא הולך.
כן… אקספרסיביות מלאה ועשירה (דבר שרבים טועים לחשוב כי היא תולדה של איזו השראה אלוהית, או של חסדי חומרים משני תודעה למיניהם) תלויה מאד ביעילות גופנית ובתפקוד הנובע מתוך המבנים הפנימיים ודפוסי התנועה האינהרנטיים של הגוף. לכן, הכרות וחקירה של אותם דפוסים ולמידה של תבניות חדשות-ישנות ויעילות – משפיעות באופן יסודי על יכולות תנועתיות, רגשיות ואקספרסיביות של הפרפורמר.ית שעל הבמה.
כאשר הגוף ‘מוכן’ מבחינת הקשרים שבתוכו, והקשרים שבינו לבין סביבתו – אזי יכולים הנפש, הדמיון והרגש למצוא את החופש לבוא לידי ביטוי מלא, עשיר ועמוק, כזה שאינו מבוסס על חיקוי אלא על החוויה הפנימית של חיבור ואינטגרציה. הגוף הינו ה’בית’ הממשי והמטאפורי של כל אלה ובו זמנית – ה’כלי’ להגשמתם ויישומם בעולם הממשי.
שיטת לאבאן/בארטנייף הינה שיטת עבודה סומטית, העושה בדיוק את זה. היא מחברת בין התפקוד הקינסיולוגי-תנועתי של הגוף- הרגש העולה מתוך התנועה – החשיבה והביטוי שבתוך התנועה. אומני במה בכל העולם לומדים, מתאמנים, משתכללים ומשתמשים בה.
קבוצת למידה חדשה “הגוף האקספרסיבי – לאבאן/בארטנייף לאומני במה” תיפתח בתחילת מרץ באזור המרכז ומיועדת לרקדנים, שחקנים, זמרים, מוזיקאים וכל מי שמוכן להעז לגעת בקשר שבין הגוף והאקספרסיביות שלו ולהוציא מזה הרבה יותר.
Stay tuned. המידע יגיע בקרוב.
אלו קורסים חדשים יש במרכז?
הי יעל, באזור המרכז ייפתח במרץ קורס בדגש על יישום עקרונות משיטת לאבאן/בארטנייף בהיבטים אקספרסיביים – ביצוע ותהליכי יצירה – לרקדנים, לשחקנים, לזמרים, ליוצרים ולפרפורמרים למיניהם.