(התמונה מתוך אתר האינטרנט http://www.askpamba.com/homunculus.jpg)

או-

מה שלא בדקו מפתחי הטכנולוגיה, כשהמציאו את הטלפון הנייד,

ודפקו לנו את הבריאות והשכל, ומה בכל זאת נוכל לעשות בעניין?

חנוכה הוא חג נפלא, שמזמין ומאפשר לנו להיפגש בכל ערב במשך 8 ימים להדלקת נרות אמיתיים, לשיר שירי חג, לנגוס במשהו (מתוק, נו מה…) ולהסתכל זה לזה בעיניים. תחושת החמימות בפנים ובחוץ מוזמנת.

כשהייתי ילדה, התכנסנו כולנו (7 אחים) סביב שולחן מצופה ניירות עיתון, כל אחד מול חנוכייה מעשה ידיו (חלקן משונות מאד בהתאם למורה העכשווית לאומנות), ושרנו את כל סדרות שירי החנוכה, כולל את הקנונים של “מי ימלל” ו”הנה הוא בא עם צבא חילו” וכדומה. הלביבות והסופגניות היו תמיד מעשה ידי אמא. “רולדין” על שלל סופגניות הדליקטס שלה עוד לא נחלמו אפילו.

בערב חנוכה הראשון קיבלנו ‘דמי חנוכה’, משהו בסדר גודל של לירה/שתיים (כן, היה מטבע כזה) ועוד אחת אותה תרמנו מיד לקופסה של איל”ן שעמדה תמיד על המקרר, וקיבלה את 10 האגורות שלנו בכל שישי, כש-10 אגורות נוספות שלשלנו לתיבת “דן חסכן” שלנו. וכולנו הרגשנו עשירים ושמחים.

אבל היום, ‘דמי החנוכה’ כבר מזמן אינם 2 שקלים, ולפי הנראה בתקשורת, חנוכה הוא חג הזדמנויות הטכנולוגיה- אלה שמחוברות אלינו אישית, וגם אלה שעל במות התאטרון.
הטכנולוגיה נפלאה, היא משמשת אותי רבות, מקצרת לי תהליכים ושומרת אותי בתקשורת עם העולם. אל חשש, עדיין איני מוסרת את הטלפון הנייד שלי.

א-ב-ל, מפתחי הטכנולוגיה, שעומלים על מיטב החידושים, לא מספרים לנו כמה דברים חשובים מאד. בזמן שהם בודקים לפני כל השקה שהטלפון לא מתפוצץ/נשרף/מקרין/מפזר חומרים רעילים וכד’, הם לא בודקים את השפעת הטכנולוגיה הזו על אורח החיים שלנו, הבריאות ואיכות החיים שלנו.

מסתבר שההשפעה הברורה ביותר לעין- ניכרת בגוף . היא התחילה עם כניסת הטלוויזיה והמחשבים לחיינו. זוכרים שהיינו קמים עד לטלוויזיה כדי להדליק/לכבות, להעביר ערוץ או סתם לטפוח עליה שתשפר תמונה? עד לפני 30 שנה רוב האנשים עדיין עבדו כשהם בתנועה, או אם ישבו- היה זה לפרקי זמן קצרים, כיוון שחלק גדול ממה שנזקקו לו- היה במרחק שהיה צורך לקום אליו. אפילו חוקרים ומדענים, בהיעדר המחשב , נצטרכו לקום אל מדף הספרים כדי למצוא ציטטה או מחקר בספר. היום- בלחיצת כפתור אנחנו מוצאים כל מובאה, מבלי אפילו למתוח את הזרוע.

התוצאה?

הישיבה הארוכה ללא תזוזה מול המחשב משפיעה על היציבה שלנו, על מבנה עמוד השדרה וגם על הרכב הגוף שלנו. אפשר לומר ש “ישיבה היא העישון החדש”. היא מאטה את זרימת הדם, מעודדת התפתחות מחלות לב ומפחיתה את זרימת החמצן למוח (דווקא אותו חלק גוף שבו אנחנו כבר אמורים להשתמש בעבודה עם המחשב. לא?! ) עוד היא גורמת לבעיות עיכול, ומצבים רגשיים ‘שפופים’, צוואר תפוס, כאבי גב תחתון וגם כאבי גב עליון כתוצאה מהישיבה עם עמוד שדרה שפוף וכתפיים שמוטות.

אאממממ… ומה עם הטלפונים?!!

בכל השעות בהן בהינו בטלוויזיה או עבדנו במחשב – היו המסכים פחות או יותר מולנו, בקו האופק, בדומה למבט שאנו מישירים אל המציאות. אבל מסך הטלפון בכף ידנו, נמצא לרוב באופן אנכי לנו, מעט נמוך מגובה העיניים, ובמרחק של סנטימטרים ספורים מפנינו. במחקר שערך מנתח עמוד שדרה אמריקאי – ד”ר קנת’ הנסרג’, הוא הראה כי הלחץ המופעל על העורף והכתפיים כשאנו מביטים מטה על טלפון שנמצא מעט מתחת לקו החזה, שקול ללחץ של כ-30 ק”ג על העורף לו היה זקוף. זה כאילו שאתם נושאים ילד כבן 8 על הגב לכל מקום. מה הפלא שכואב לנו הראש, שנשימתנו קצרה ושאנחנו חוזרים ומתכופפים אל היציבה שאפיינה את האדם הקדמון?!

ממצא מדהים נוסף שמגיע ממחקרי השפעת הטכנולוגיה על המוח, מראה כי הייצוג של כף היד במוח השתנה ומשתנה במהירות. במה מדובר ? במה שנקרא המפה הסומאטוסנסורית שלנו, שהיא המפה המראה לנו את המיקום והגודל של ייצוג כל חלק גוף באזורי המוח. באופן עקרוני, ככל שהאזור במוח גדול יותר, כך גדלה חשיבות אותו חלק גוף בתפקוד היומיומי שלנו. בכפות הידיים שלנו מצויים קצות עצבים וחיישנים רבים שנועדו להעביר מידע למוח אודות הדברים איתם אנו באים במגע – המרקם שלהם, טמפרטורה, מידת קושי, גודל וכדומה, ובהתאם מתאים המוח את מידת הלחץ שנפעיל על אותו חפץ, את מהירות ואפילו זווית העבודה עם אותו אביזר.

כיום, כאשר חלק גדול מהתקשורת הבינאישית, שבעבר ניהלנו בשיחה וייצרנו באמצעות מחוות, תנועה, מבט, דיבור בפה ובגרון, אנו ‘מתקתקים’ על מקלדת אמיתית או וירטואלית – מראים המחקרים כי למשתמשי תקשורת זו בסמארטפון באופן קבוע – יש ייצוג מוחי עצום של האגודל, ייצוג המייצר תחושתיות מוגברת ושליטה מדויקת יותר באצבעות. למותר לציין שגידול זה, אם אינו מגיע עם שינוי בגודל המוח, פירושו כי ייצוג של חלקים אחרים- קטן באופן יחסי. ישנם אף מחקרים המראים כי ייצוג זה משתנה תוך כמה ימים של שינוי דפוס השימוש. כך, למשל, ‘צום סמארטפון’ של שבועיים- יגרום לשינוי במוח אשר יאט את תגובות העבודה שלנו בסמארטפון כאשר ישוב אלינו.

ומה כל זה אומר לנו?

שלא רק הטכנולוגיה ‘לומדת אותנו’, גם אנחנו ‘לומדים אותה’ וזה לא תמיד לטובה. בזמן שווייז לומד את דפוסי הנהיגה שלנו ומסלולים מועדפים- אנחנו שוכחים איפה הצפון (ביותר ממובן אחד). מספרי טלפון כבר מזמן שכחנו לזכור. בזמן שמעולם לא היו טקסטים כל כך נגישים לנו, הקריאה שלנו הפכה למרפרפת וסורקת ופחות מעמיקה וביקורתית. והגוף, הוי הגוף- שאמור היה להיות לו יותר פנאי בסיועה של הטכנולוגיה, הוא כאמור- משתופף ומזקין במהירות.

מה לעשות?

כמשתמשת סמארטפון, שמכשיר זה משמש בפונקציות רבות בחיי, אני לא חושבת שאזרוק אותו מחר. אבל, חשוב שנהיה, וחשוב מזה – שילדינו יהיו – משתמשים מודעים ומוגבלי-גישה.

חשוב שלפחות ל-10 דקות בכל שעת מחשב/טלפון ניקח הפסקה קצרה וננוע בתנועה פשוטה ומרפאה. זה לא מסובך להביא מעט ריפוי לגופנפש באמצעות תנועה.

חשוב שנשמור את הטלפון, לפחות בחלק מזמן העבודה והבית במקום מרוחק ונסתר מאיתנו, שלא יפריע את הקשב והריכוז שלנו (נושא לפוסט הבא).

חשוב שנתרגל פעילות גופנית של דקות ספורות, אפילו דקה –שתיים בכל פעם, כדי להזרים דם ולהפעיל בגוף ובמוח אזורים שאינם כפות ידיים.

אני מכניסה להפסקות קצרות אלה 30-60 שניות של קפיצות במקום, למשל. על 2 רגליים, מרגל לרגל, עם החלפות רגליים ולפעמים עם פניות וסיבובים. כך, כדי להעלות את זרימת הדם, להתרענן ולהזרים חמצן למוח.

או ריצה במקום

ואחר כך-תרגילי כתפיים פשוטים ומתיחות. 30 שניות בכל פעם.

לא תאמינו מה ששתיים-שלוש דקות של תרגול כמה פעמים ביום תעשה להרגשה הטובה, להפחתת כאבי צוואר תפוס, כאבי גב תחתון  או כאבי גב עליון וגם לכושר שלכם.

כמובן שאנחנו שואפים לפחות לפעמיים-שלוש בשבוע לנוע בפעילות פיזית מותאמת וארוכה יותר. אבל אפילו, בימי חופשה וגשם, כשזה לא מסתדר- קחו רגע את הילדים הרחק מהטלוויזיה/סמארטפון, קפצו ביחד, התמתחו לבד או בזוגות, הזכירו להם כמה זה משמח לקפוץ, לרוץ במקום, לנשום עמוק ולהתמתח.

העיקר- שלא יגדל לנו ולהם איזה אגודל עצום במוח, כי אחרת הוא עוד ייתקע בצוואר הכפוף…

למגוון סדנאות תנועה בגישת לאבאן-בארטנייף מוזמנים להתקשר 054-4643230 וליהנות משיחת ייעוץ חינם שתשנה את חייך