ביום שלישי הקרוב, 1.11.22 ניגש כולנו אל הקלפי להצביע לכנסת ה… מי יודע כמה.
(25 היא התשובה הנכונה). אם עוד אכפת לנו מזה – זה לא בזכות הפוליטיקאים.
אלה עסוקים בהטחת ביטויים מעליבים זה בזה, כשלמרבה הפלא ( או אולי לא…) לא רק ביריביהם מהצד השני של הקשת הפוליטית. לפני 2 מערכות בחירות עוד היו ‘סמולנים חלשים’ ו’ימין חזק’; בבחירות הקודמות היו ‘בוגדים’ בסמול ו’ימין על-מלא’. הפעם הם אומרים ‘שקרן בן שקרן’, ‘יבעטו אותנו’ ו’סכין בגב’ – על בני בריתם, ולא על מי שניצב בצד השני של המפה הפוליטית.
הדבר שמפליא אותי אינו העובדה שהם מדברים כך, אלא זה שהם חושבים שאנחנו מקשיבים, ויותר מזה – שהציבור מאמין להם. סורי, ידידי הפוליטיקאים – אנחנו הרבה פחות נאיבים היום.
למה? כי אנחנו חיים בתוך גוף שפועל הרבה יותר חכם. אנחנו חווים אתכם מתוך מערכת שמבינה עניין טוב מכם.
אתם עובדים קשה מאד להרחיק אותנו אלה מאלה, משסים אותנו זה בזה בשם שרידותכם הפוליטית.
אתם מזרימים נהרות ביטויים שהשתיקה יפה להם. הסכרים נפרצו, והכל נשפך, מציף,
כאילו לא מדובר בשני צדדים של בדיוק אותו הגוף (מדינה).
למה מטופשת ונוראה כל כך ההפרדה הזו, מנקודת המבט של הגוף?
לפני הרבה שנים (אצל חלקנו) כשהיינו בגיל 8-9 חודשים לערך, התחלנו להתאמן באופן ספונטני על השטיח על דפוס התנועה המבחין בין תנועת צד ימין וצד שמאל. קדמו לדפוס זה 4 דפוסים אחרים, בהם התאמנו על קבלה ונתינה; על הקשר בין מרכז הגוף וקצוותיו, על יצירת ההבחנה בין מה שהוא אני ומה שאינו אני; על סקרנות, התארכות אל תוך אנכיות, ותחילת האינדיבידואציה שלנו; ועל חלוקת משאבים ומטלות בין החלק העליון והתחתון של הגוף.
על דפוסים אלה וחשיבותם בחיינו כבוגרים אפשר ללמוד בקורסים וסדנאות בשיטת לאבאן-בארטנייף.
בדפוס החמישי – הנקרא גם ‘חצי-גוף’ – למדנו להבחין בין צד ימין וצד שמאל של הגוף. זהו דפוס אשר עוסק בייצוב צד אחד על מנת שהצד השני ייעשה תנועתי יותר. כלומר, בניגוד לפוליטיקה המקומית, בגוף – כל צד לומד את התפקיד שלו (תמיכה או תנועה) כדי שהצד השני יוכל לפעול טוב יותר. זו קואליציה של ניגודים משלימים, שתפקידה להביא כל צד לבצע את תפקידו באופן הטוב ביותר- על מנת שהצד השני יוכל למלא את שלו באופן האופטימלי.
יש טוב מזה? כמה שהגוף שלנו חכם מהפוליטיקאים!!
בהירות התפקיד של כל צד הינה שלב חשוב הן בהתפתחות השכלית והן הגופנית שלנו. כאשר זה קורה – אנו מסוגלים לנוע טוב יותר וביתר יעילות כלפי מטרותינו (המשותפות). היעדר שיתוף פעולה זה – תוקע את הגוף בתנועה מאומצת וחסרת התקדמות או הישגים.
נסו, לשם ההבהרה, לתקוע מסמר בקיר/לחתוך סלט/לקלף קלמנטינה ביד אחת בלבד, או לחילופין- כאשר שתי הידיים עושות את אותו התפקיד (שתיהן מחזיקות את הקלמנטינה, או שתיהן אוחזות בסכין…). וכמה רחוק נגיע אם שתי הרגליים יפסעו קדימה בו זמנית ולא בזו אחר זו?!
ועכשיו, תארו לעצמכם ששני צידי הגוף שלכם היו נלחמים זה בזה, מחרפים ומגדפים, שמים רגל זה לזה, מכשילים, פוגעים, משסים את הסביבה לפגוע בצד השני של עצמם (עצמכם). זה קורה לנו לעתים, מבלי מודעות, כשאנחנו מקדישים יותר תשומת לב לצד אחד של הגוף, והשני- מוזנח. אבל חוסר תשומת לב אינו דומה להחלטה המודעת לכסח את הצד השני,
כפי שקורה לנו עכשיו!!
אופוזיציה המצביעה כנגד חוקי קואליציה שנועדו להיטיב איתנו ועם ילדינו – מועלת בתפקידה ומבהירה לנו,
כי לא טובתנו נמצאת במרכז ענייניה, אלא – היא עצמה.
אז מה בדיוק עובר לנו בראש (באיזה צד שלו בדיוק?) כשאנחנו מרשים לפוליטיקאים
לחרב לנו את הגוף שאנחנו כה עמלים לגדל, לטפח, להגן עליו. כלומר – את המדינה?!!
יעניין אתכם אולי לדעת שדפוס חצי הגוף, בו אנו לומדים להכיר את הקוטביות של ימין ושמאל של הגוף, בו אנו מתאמנים בזחילה חד-צידית, הוא גם הדפוס בו אנו לומדים להכיר בקוטביות של טוב/רע, נכון/לא נכון. זהו שלב מהותי בהתפתחותנו האישית. השלב בו זחלנו על גחוננו זחילה בה צד אחד תומך בזמן שהשני דוחף, הוא השלב שהניח את היסודות להכרה בקוטביות של שחור/לבן, מוסרי/לא מוסרי, על מנת שנוכל אחר כך להכיר גם את מורכבות גווני הביניים. ללא דפוס זה – נתקשה לגבש ולהביע עמדה ביחס לסוגיות שונות בחיינו. זהו דפוס הבחירות שלנו!!!
אנשים שדפוס זה אינו מגובש אצלם, כשהחלוקה הברורה בין הצדדים לא הובהרה דיה בגוף והתיאום של ימין ושמאל לא נטמע היטב בתנועתם- מתקשים לעתים לעשות החלטות (מוכר?!), לבחור מה ללבוש, או, להבדיל אלף הבדלות – לבחור בין טוב/רע. פוליטיקאים שאינם יודעים להבדיל בין טוב לרע, אינם ראויים לנו!!!
הכנסת ה- 24 הראתה לנו שההבדלים בין ‘ימין מלא’ ו’סמול חלש’ לא באמת קיימים, חשובים פחות משנדמה לנו, או ניתנים לגישור (למרות מה שמנסים עכשיו לטעון פוליטקאים.ות שמנסים עכשיו להציל את החלק עליו יישבו, או לא, על כורסאות העור בכנסת ה-25). ניתן לגישור, וחיוני גם לגשר עליו – המרחב שבין יהודים וערבים. עושה רושם שלא הם ולא אנחנו נלך מפה מרצוננו. הפוליטיקאים הכי ימניים שהיו לנו – גילו באורח פלא שאי אפשר באמת למחוק את עזה מעל פני האדמה, ואם נמחק מגדלי בניינים עזתיים בעזרת טילים אמריקניים – לא נקבל אותם שוב מאותו מקור.
מה כן חשוב?
חשוב שיהיו פה מערכות הגנה מפני אנשים אשר השרידות האישית שלהם היא המנוע הפוליטי שלהם,
במיוחד כאשר אותם אנשים שמים להם למטרה לקעקע את מערכות ההגנה האלה :
בית המשפט, חוקי היסוד, חוקים עוקפים חוקי יסוד, פיסקאות התגברות
ושאר מילים מכובסות שמטרתן – שמירת הכוח בידי מעטים הנמצאים בשלטון.
זה אינו הבדל בין ימין ושמאל, אלא בין ראש מנהל וגוף מוכנע ונרצע.
כי זו דרך הפעולה של דיקטטורים: השארת הכוח בידי אדם/קבוצה מצומצמת והכנעת כל השאר.
בלעדי זה לא יכול הדיקטטור לשרוד.
כאשר הראש מנהל גוף נרצע חסר קול ואינו קשוב לדברי הגוף (בחלק ממערכת העצבים כ-80% מהתקשורת מגיעה מהגוף אל המוח ולא להפך) – זהו ה-מתכון הקלאסי להתפרצות מחלות – אוטואימוניות, מסכנות חיים, התקפי חרדה, פוסט טראומה וכד’.
מה זה אומר עבורנו ביום הבחירות?
לצאת לבחור ביום הבחירות. לבחור, לא רק להצביע!!!
ללא קשר לימין או שמאל, לבחור במפלגה שתשמור על מוסדות המשפט
ועל הסכרים העוצרים את קשרי הון-שלטון, מונופולים וכד’.
אם לא נבחר באלה – אין לנו חיים, ובוודאי לא בריאות טובה.
כי בסוף, אנחנו צריכים גם את צד ימין וגם את צד שמאל,
גם את הראש וגם את הגוף, גם את החלק האחורי שלנו (העבר) וגם את העתיד הנמצא בחזית הגוף.
כל חלק צריך לדעת את מקומו ותפקידו ולתמוך בחלק האחר – כדי שננוע בקלות וביעילות אל מטרותינו,
בשביל להשיג ריפוי לגוף ולנפש ובשביל למצוא חוסן פנימי וחיצוני.
ואין, אין כמו הגוף כדי לעשות את כל אלה.
אז תבחרו נכון, ושיהיה לגוף ולנפש שלנו בהצלחה!!
ועוד על ההרגלים התנועתיים שלנו- בקרוב.