או- איך יעזור לנו הגוף להחליט במי לבחור?

ביום שלישי הקרוב, 9.4.19 ניגש כולנו אל הקלפי להצביע לכנסת ה-21.

אולי יותר מבכל מערכת בחירות בעבר, עסוקים הפוליטיקאים בחודשים האחרונים בהטחת ביטויים מעליבים זה בזה, בעיקר (אם כי למרבה הפלא לא רק…) ביריביהם מהצד השני של הקשת הפוליטית. כך הפכנו לסמולנים בוגדים/ ימנים פאשיטים/ שמאל חלש/ימין חזק ושאר הקלישאות המוכרות עד זרא.
במחי מקלדת ושפתיים אנו מורחקים אלה מאלה, משוסים זה בזה. נהרות ביטויים שיפה להם השתיקה מפרידים בינינו, כאילו לא מדובר בשני צדדים של בדיוק אותו הגוף (מדינה).

 

למה מטופשת ונוראה כל כך ההפרדה הזו, מנקודת המבט של הגוף?

 

לפני מיליון שנה, בגיל 8-9 חודשים לערך, התחלנו להתאמן באופן ספונטני על דפוס התנועה המבחין בין תנועת צד ימין וצד שמאל. קדמו לדפוס זה 4 דפוסים אחרים, בהם התאמנו על קבלה ונתינה; על הקשר בין מרכז הגוף וקצוותיו, על יצירת ההבחנה בין מה שהוא אני ומה שאינו אני; על סקרנות, התארכות אל תוך אנכיות, ותחילת האינדיבידואציה שלנו; ועל חלוקת משאבים ומטלות בין החלק העליון והתחתון של הגוף.

 

על דפוסים אלה וחשיבותם בחיינו כבוגרים אפשר ללמוד בקורסים וסדנאות כגון הקורס הזה.
בדפוס החמישי – הנקרא גם ‘חצי-גוף’ – למדנו להבחין בין צד ימין וצד שמאל של הגוף. זהו דפוס אשר עוסק בייצוב צד אחד על מנת שהצד השני ייעשה תנועתי יותר. כלומר, בניגוד לפוליטיקה המקומית,  בגוף – כל צד לומד את התפקיד שלו (תמיכה או תנועה) כדי שהצד השני יוכל לפעול טוב יותר. זו קואליציה של ניגודים משלימים.

בהירות התפקיד של כל צד הינה שלב חשוב הן בהתפתחות השכלית והגופנית שלנו. כאשר זה קורה – אנו מסוגלים לנוע טוב יותר וביתר יעילות כלפי מטרותינו המשותפות. היעדר שיתוף פעולה זה – תוקע את הגוף בתנועה מאומצת וחסרת התקדמות או הישגים.
נסו, לשם ההבהרה, לתקוע מסמר בקיר/לחתוך סלט/לקלף קלמנטינה ביד אחת בלבד, או לחילופין- כאשר שתי הידיים עושות את אותו התפקיד (שתיהן מחזיקות את הקלמנטינה, או שתיהן אוחזות בסכין…). וכמה רחוק נגיע אם שתי הרגליים יפסעו קדימה בו זמנית ולא בזו אחר זו?!

 

ועכשיו, תארו לעצמכם ששני צידי הגוף שלכם היו נלחמים זה בזה, מחרפים ומגדפים, שמים רגל זה לזה, מכשילים, פוגעים, משסים את הסביבה לפגוע בצד השני של עצמם (עצמכם). זה קורה לנו לעתים, מבלי מודעות, כשאנחנו מקדישים יותר תשומת לב לצד אחד של הגוף, והשני- מוזנח. אבל בהחלטה מודעת לכסח את הצד השני?!!
אז מה בדיוק עובר לנו בראש (באיזה צד שלו בדיוק?) כשאנחנו מרשים לעצמנו לחרב לעצמנו את הגוף שאנחנו כה עמלים לגדל, לטפח, להגן עליו. או לחילופין- את המדינה?!!

 

יעניין אתכם אולי לדעת שדפוס חצי הגוף, בו אנו לומדים להכיר את הקוטביות של ימין ושמאל של הגוף, בו אנו מתאמנים בזחילה חד-צידית, הוא גם הדפוס בו אנו לומדים להכיר בקוטביות של טוב/רע, נכון/לא נכון. זהו שלב מהותי בהתפתחותנו האישית. השלב בו זחלנו על גחוננו זחילה בה צד אחד תומך בזמן שהשני דוחף, הוא השלב שהניח את היסודות להכרה בקוטביות של שחור/לבן, מוסרי/לא מוסרי, על מנת שנוכל אחר כך להכיר גם את מורכבות גווני הביניים. ללא דפוס זה – נתקשה לגבש ולהביע עמדה ביחס לסוגיות שונות בחיינו.

 

יעניין אתכם אולי עוד יותר לדעת שאנשים שדפוס זה אינו מגובש אצלם, ולכן החלוקה הברורה בין הצדדים לא הובהרה דיה בגוף והתיאום של ימין ושמאל לא נטמע היטב בתנועתם- מתקשים לעתים לעשות החלטות (מוכר?!), או להבדיל בין טוב/רע.  אחרים- נתקעים בדפוס זה עם קושי להתקדם הלאה, ולכן יגלו פעמים רבות תכונות של עקשנות בגלל קושי במעבר זורם בין צד ימין ושמאל של המוח. מקורם של חלק מקשיי קשב וריכוז נמצא בדפוס התנועה המתאם את צד ימין ושמאל.
מה עושים?
א. ביום הבחירות – הולכים להצביע.
ב. אם אתם מתלבטים בין ימין ושמאל- נסו לנוע את ההתלבטות. נועו אל ועם צד ימין של הגוף, והרגישו מה הוא מספר לכם ואחר כך נועו שמאלה. חשבו על המנהיגים ומשנתם ולאן הם מצהירים שייקחו אותנו, וראו כמה רחוק אתם מוכנים לנוע לימין ולשמאל. איפה עולות ההתנגדויות שלכם? אולי משהו בהבהרה של צד ימין ושמאל של הגוף- יבהיר לכם גם את עמדתכם.
ג. מזכירים לעצמכם שנצטרך להמשיך לנוע יחד אל המטרות, ולכן האויב אינו הצד השני של הגוף, האמיתי והמטאפורי.
ד. מצטרפים לאחת הסדנאות המוצעות לכם כאן כדי ללמוד על ההרגלים התנועתיים שלכם ולהכיר דרכים ותרגילים כיצד להפוך את הגוף והתנועה למקור של ידע ותמיכה גופני-רגשי.

 

כי בסוף, אנחנו צריכים גם את צד ימין וגם את צד שמאל כדי לנוע בקלות וביעילות אל מטרותינו, בשביל להשיג ריפוי לגוף ולנפש ובשביל למצוא חוסן פנימי וחיצוני.
ואין, אין כמו הגוף כדי לעשות את כל אלה.

 

ועוד על ההרגלים התנועתיים שלנו- בקרוב.