בעוד כשבוע וקצת תיגמר החגיגה הגדולה,
וכשני מיליון ילדים, נערים ומוריהם ישובו אל כיתות הלימוד.
ולהם כולנו מאחלים- “שתתחילו ברגל ימין”.
למה ‘ימין’?
טוב, זה רק ביטוי, מטאפורה,
אבל למטאפורות גופניות יש נטייה לייצג תפישות, אמונות ותיאוריות
הנוגעות לחיינו.

 

אחת התיאוריות הנפוצות, לה יש מצדדים אך גם חולקים רבים,
(ומחקרים רבים המוכיחים לנו שמה שחשבנו שהוא ברור וידוע,
אף פעם אינו פשוט כפי שנדמה)-
היא התיאוריה(ות) על חלוקת אזורי המוח והקשר שלהם
לצידי הגוף.

 

בתיאוריות הראשונות חשבנו (ועדיין אנו חושבים כך במידה רבה) כי
צד ימין של הגוף, מתקשר לצד שמאל של המוח,
וצד שמאל של הגוף- לצד ימין של המוח.
וכיוון שישנן גם תיאוריות של חלוקת התפקידים בין צידי המוח-
הרי שנחמד לנו לקשר את צידי הגוף עם היבטים אישיותיים התנהגותיים.

 

 

למשל, את צד שמאל של המוח (הנחשב למוח ה’גברי’),
אנו מקשרים להיבטים היותר אנאליטיים שלנו,
ליכולות התכנון, ולחשיבה המאורגנת, בעיקר זו הנכנסת לפרטים.
זו מעין חשיבה לוקאלית, מקומית,
והיא מקושרת לצד ימין של הגוף.

 

 

ואילו את צד ימין של המוח (הנחשב גם ל’נשי’ יותר) –
נהוג לקשר ליכולות האקספרסיביות שלנו, לביטוי רגשי,
לחשיבה יצירתית, חשיבה גלובאלית, כוללת,
הנקשרת לצד שמאל של הגוף.

 

 

אולם, בעשור וחצי האחרונים מאתגרים מחקרים רבים תפישות אלה,
המתייחסות אל המוח כאל מוח “אוניברסאלי”, שווה לכל.
החוקרים העכשוויים מאמינים כי יש ללמוד ולמפות
את המוח באופן ‘פרטני’ יותר, או בהתייחסות לתתי-קבוצות.
מכאן קמו תפישות ה”המוח הנשי” וה”מוח הגברי”,
ומסתמן כי יש הבדלים בייחודיות
של האופן בו באה לידי ביטוי פעולת המוח
גם בין ימניים ושמאליים
(הכוונה לדומיננטיות הגופנית הצידית, לא להעדפות מדיניות או חברתיות).
להבדלים אלה יש חשיבות בהקשר של תפקודי הקשב של המוח.

 

קשב הוא סוגיה משמעותית ביכולת שלנו להבחין בין סוגי הגירויים

הנקלטים על ידינו בכיתה

(הנחיות המורה/מה שנכתב על הלוח/רעש מבחוץ/תזוזת שכנינו לשולחן),

ומכאן גם על יכולת הלמידה שלנו במהלך היום,

ועל מידת ההצלחה שלנו בבית הספר,

ובמידה רבה – גם אחריו.

 

 

בכנס “מוח-גוף-קוגניציה” שהתקיים ביולי באוניברסיטת הארווארד
וממנו חזרתי לאחרונה,
נפגשתי בגישות שונות של חוקרים מתחומי הנוירוביולוגיה, הפיזיולוגיה,
הפיזיותרפיה, התרפיה בתנועה, חקר התנועה והמחול.
כל אחד בדרכו ובשיטתו חוקר את הקשרים האלה שבין המוח והגוף,

ביישומים שונים כגון, תנועה ולמידה,

תנועה וחיזוק תפישת עצמי ודימוי גוף,

תנועה וקשיים תנועתיים שונים,

תנועה ויכולת יצירת קשר עם אחרים,

ועוד ועוד.
כל משתתפי הכנס ‘הסכימו’ בדבר מורכבותו של הקשר,
בדבר רבגוניותו וייחודיותו הפרטנית,
והכי חשוב- כולנו הסכמנו

שהתנועה היא דרך נפלאה ובלתי ניתנת להחלפה לפתח
לא רק את הגוף, כי אם גם את המוח (ונפשו).

 

התנועה יוצרת קשרים מוחיים חדשים, מחזקת ומשכללת קשרים קיימים,

היא יוצרת את מי שאנחנו מבחינת האופן בו אנו ‘מופיעים’ בעולם,

בו אנשים פוגשים אותנו,

היא יוצרת ומבטאת את עולמנו הפנימי.

 

בלתי אפשרי לי בבלוג כזה לפרוש את מורכבות היחסים בין הגוף ותנועתו

ובין המוח שלנו ותפקודו.

בשביל זה, אחרי הכל יצרו את הכנס השנתי הזה

שאסף אליו מאות אנשים מחמש יבשות.

 

 

אז, כשאתם מברכים את הקטנים והגדולים לקראת שנת הלימודים החדשה,
“שתתחילו ברגל ימין”, זכרו, שלכל אחד יש “רגל ימין” קצת אחרת,
שחשוב מאד שיקפצו/יילכו/ירוצו/ינועו גם על ימין וגם על שמאל,

שככל שינועו יותר, כך ילמדו טוב יותר

(דרשו את זה מהמורים שלהם)
והעיקר- שיתחילו וימשיכו בשמחה,

כי אין למידה משמעותית, כזו הנעשית מתוך סקרנות והנאה.
(גם שמחה היא עניין של תנועה ומוח, אבל זה כבר לפעם אחרת).

 

 

אם גם אתם רוצים לחקור את הקשר שבין התנועה שלכם והביטוי שלה,
הצטרפו לקבוצות הלמידה שכבר מתגבשות באזור המרכז והצפון – בלחיצה קטנה
ושתהיה שנת לימודים מוצלחת וברוכה לכולנו.