קחו לכם רגע, הסירו את מבטכם מהמסך והעיפו מבט סביבכם. נסו לקלוט את כל מה שנמצא מסביב לכם מבלי להתמקד בדבר מסויים. נסו לעשות זאת כ- 1-2דקות ושימו לב איזו תנועה נוצרת בגוף שלכם ויותר מזה – איזו תודעה מתפתחת בתוככם כעת. אתם נמצאים במה שרודולף לאבאן קרא לו: “איכות של מרחב גמיש”.

 
בשיטת העבודה התנועתית לאבאן/בארטנייף אנו חוקרים את איכויות התנועה אותן הגדיר רודולף לאבאן.

 
לאבאן ( 1879-1958) שהיה ארכיטקט, צייר, שחקן, כוריאוגרף, רקדן ותאורטיקן של התנועה, עמיתם של קורט יוס והיוצרים של הזרם האקספרסיוניסטי הגרמני במחול ובתיאטרון, של הציירים מירו וקנדינסקי, של המלחין ארנולד שנברג, של הפסיכולוג קארל יונג – היה אחד האנשים המשפיעים ביותר על אומנויות המופע באירופה מהמחצית הראשונה של המאה ה-20 ועד היום. לאבאן חקר את הקשר בין תנועה והבעה, ויצר מעין “מפות” המשמשות לשכלול מיומנויות ביצוע ויצירה במחול ותיאטרון. אחת מהמפות האלה היא המפה של ה’אפורט’, דהיינו – איכויות התנועה.

 
לאבאן הגדיר 4 מרכיבי על מהם נוצרת איכות התנועה: שטף, משקל, מרחב וזמן. לכל מרכיב כזה יש 2 איכויות מנוגדות זו לזו, הנמצאות על קו רצף הנמתח בין שטף חופשי ועצור, בין משקל חזק וקל, בין מרחב ישיר וגמיש ובין זמן מתמשך ופתאומי. האיכויות אינן מוגדרות כ’חיוביות’ או ‘שליליות’, כיוון שכל איכות נדרשת למטרתה. אדם החי חיים מלאים ועשירים – גופנית ורגשית – נדרש לכל האיכויות השונות. האיכויות מופיעות בצירופים של 2/3/4 איכויות בו-זמנית, כגון – משקל חזק ושטף חופשי/ משקל קל, מרחב גמיש וזמן פתאומי ועוד ועוד עשרות רבות של צירופים.

 
לכל מרכיב על יש קשר לתכונות אופי ולאיכויות רגשיות ומנטליות. למעשה, מה שאנו מכנים ‘אופי’ מופיע בעולם דרך הבחירות ה(בעיקר לא-) מודעות שלנו באיכויות תנועה. דרך האיכויות אנו קוראים ומרגישים את מצב הרוח של עצמנו ושל אנשים סביבנו.

 
מרכיב העל של המרחב, על פי לאבאן, מבטא תשומת לב וחשיבה, והאיכויות של אלה יכולות להיות ממוקדות או מבוזרות: מרחב ‘גמיש’ (קרוי גם ‘עקיף’), אשר בו תשומת הלב של האדם מופנית אל כל המרחב שסביבו, פוטנציאלית 360 מעלות, מבלי להתמקד בנקודה אחת ספציפית ואילו מרחב ‘ישיר’ הוא מצב בו האדם מתמקד בנקודה/ מקום ספציפי ומתעלם משאר המרחב שסביב.

 
אם נתבונן בעצמנו בעולם המודרני- טכנולוגי – דיגיטלי בו אנו חיים, כאשר חלק גדול מזמננו אנו מבלים מול מסכים – הרי שאנו מתרגלים שוב ושוב לאורך היום תשומת לב ממוקדת וישירה. מבטנו נעוץ במסך, בין אם אנו עובדים בו, צופים להנאתנו או מתקשרים דרכו, כמו בזום. הישירות שלנו במסך מעלימה מאיתנו את המרחב שסביבנו, לטובת נקודת ההתייחסות הספציפית.
לכך, אם חושבים על כך, יש נקודות ‘זכות’ ו’חובה’.

לזכותו של המרחב הישיר ייאמר כי הוא מאפשר לנו להתמקד, להתרכז, לחשוב באופן ישיר, להיישיר מבט אל מי שאנו בקשר איתו ובאופן כללי ‘לתפקד’ באופן בו אנו נדרשים בחלק גדול מהזמן בחיים הדיגיטליים שיצרנו לעצמנו. כאשר אנו מדברים ישירות, ‘דוגרי’, אנו ממוקדים, מצמצמים מילים וחוסכים ב’משחקים מקדימים’ למיניהם.

 
מאידך, אנו מפספסים את המחשבות שעולות לנו רק כשאנו עושים הקשרים לדברים שאינם ‘במסלול הישיר’, אנו מפספסים את החתול שעבר כרגע בחוץ ליד הפרחים שפורחים בוורוד, אנו שוכחים להיות ‘פואטיים’, מזניחים מטאפורות ואת כוחן של 3 נקודות בסיומו של משפט…

אבל לא רק זאת, התנועות שלנו נוטות להיות יותר תנועות ציריות ומישוריות, חד/דו מימדיות. כאשר אנו נעים כך במשך היום וימים רבים, אנו מגבילים את עצמנו לקווים החדים של החיים, אלה שיש להישאר בתוכם.

 
המרחב הגמיש, לעומת זאת, מאפשר לנו לנוע ולחוות את העולם באופן גמיש ותלת-מימדי יותר. במרחב הגמיש המבט שלנו נפתח והוא מכיל את כל הסביבה וכך גם תשומת הלב התנועתית שלנו. קל לטעות בתשומת לב זו ולחשוב שהיא ה spacing out של מי שאנו מכנים ‘אסטרונאוט’, או לבצע אותה כסידרה של תשומת לב ישירה לנקודות שונות. אולם במרחב גמיש אנו נוכחים בכל המרחב גם יחד על שלושת מימדיו.

 
מבחינה גופנית – אנו עוברים מתנועה שיש בה יותר מפרקים ציריים עם כפיפה ופשיטה לתנועה רבת מפרקים המייצרים רוטציות ביחד עם הקשתות למיניהן. מעבר לכך, מדגש על שרירים המתקצרים ומתארכים אנו עוברים לתנועה המערבת יותר את רקמות החיבור, כיוון שרקמות החיבור נפרשות בחלק גדול באופן תלת-מימדי בגוף ומאפשרת תמיכה פנימית עשירה ומורכבת יותר.

 
המרחב הגמיש מסב את תשומת ליבנו ואת החשיבה שלנו אל כל אשר סביבנו, מבלי להגביל אותנו לזווית ראייה ספציפית. הוא מאפשר לי רגעים של הכלה מבלי בחירה, הוא מייצר חשיבה מסתעפת ולא מתכנסת, הוא מאפשר קישורים מורכבים ולא בהכרח היררכיים.

 
מבחינה רגשית, מאפשרת לנו תשומת הלב והתנועה הגמישה לחוות, להרגיש ולהכיר במורכבות של מצבים רגשים, של מערכות יחסים ושל הקשרים שבינינו לבין האירועים החיצוניים לנו.

 
עם זאת, המרחב הגמיש חסר את החדות והדיוק של המרחב הישיר. יש לו נטייה לחבור להשתהות בזמן, ולאפשר לנו ‘לשייט’ בעולם תלת-מימדי עשיר ולאבד את הפוקוס. הוא יכול להקשות על תקשורת, בעיקר כאשר אנו מחפשים קשר עין.
כבני אדם המעוניינים לחיות חיים עשירים ומלאים אנו זקוקים לשתי האיכויות המנוגדות והמשלימות האלה. כל אחת מהאופציות מאפשרת, אך גם מגבילה אותנו.

 
כאנשים יוצרים, חושבים, חשים, מרגישים ומתקשרים – אנו זקוקים לעושר של המנעד הנמצא לאורך קו המשך שבין שני הקצוות. אבל, בעולם הנשלט על ידי הדיגיטציה הממוסכת, כשאנו נדרשים בבית הספר, בעבודה, בנהיגה, בשליחת הודעה בטלפון או בצפייה בתוכנית טלוויזיה להתמקד במה שלפנינו – עלינו להיאבק (גם כנגד עצמנו) על מנת לשמור בחיינו את המרחב הגמיש, על מנת לפתוח את תשומת הלב גם למה שמאחורינו ומצידינו.

 
לכן, אני מסיימת את הכתיבה המנסה לשמור על מיקוד ודיוק (גם כשלעתים היא נכתבת כמעט ב’טייק אחד’) וקופצת לגינה לתרגל מבט ותנועה תלת-מימדיים; לקלוט במבט אחד את הים באופק, את העצים ואת הפרחים שסביב בגינה.

ואם גם אתם רוצים להרחיב מבט ולטעום מדרך העבודה בשיטת לאבאן,

מהמקצבים הנעים בין תשומת לב ממוקדת לזו הגמישה –

אתם מוזמנים להצטרף לסדנה “לנוע את עצמי לדעת”

שתתקיים ב- 11.4.22 בתל אביב.

לפרטים והרשמה לסדנה “לנוע את עצמי לדעת”– לחצו כאן.

ו/או-

אם אתם מאנשי אומנויות הבמה – מחול, תיאטרון, מוזיקה, פרפורמנס

או סקרניים ופתוחים מספיק על מנת לאתגר את עצמכם –

למה שלא תצטרפו לקורס “הגוף האקספרסיבי”

שייפתח בימי ד’ בחודש מאי בתל אביב במיוחד בשבילכם?

לפרטים והרשמה לקורס “הגוף האקספרסיבי” – לחצו כאן.