כשהייתי ילדה, אני זוכרת את הקיץ, ובעיקר את חופשת הקיץ, כתקופה ‘הפוכה’.

 
גדלתי באחד המקומות החמים בארץ, ולמרות שאצלנו התחילו כבר להיות מזגנים בבתים (ואבא שלי היה ה-טכנאי מזגנים ever), אני זוכרת כמה אהבתי לכבות הכל, להשאיר אולי מאוורר, ולשכב על הרצפה הקרירה. הרגשתי איך הכל מאט את מקצבו, יש לי זמן לעשות פוטוסינתיזה, להעמיק שורשים ולצמוח מבפנים.

 
אני, שהייתי ילדה תנועתית ופעילה מאד, הפכתי בקיץ לדג במי הבריכה, ובכל שאר הזמן – שכבתי על הרצפה, בהיתי, חשבתי וקראתי ספרים. עשיתי את זה בקייטנה, בספרייה, בפעילויות חופש למיניהן (חוגי מקרמה, ציור וכדומה) – בכל מקום שהיתה רצפה. אני זוכרת שעות של התבוננות בחדרים שונים – בקירות, באוויר, בתמונות, במקומות החיבור של פאנלים לרצפה, בחריצים שבין הבלטות, בסיד שעל הקירות.

 
הכל שינה מצב בקיץ, ודיבר איתי בשפה חדשה, אחרת.

 
הכי אהבתי – את החלונות. החורים המרובעים שנפערו בקירות החזקים, המסגרות אשר תיווכו בין הקיר הנוקשה והאטום והחלון השקוף אשר הביא אלי את העצים הירוקים מבחוץ, את הרוח שנשבה קלות על עורי ואת שירת העשבים. ודרך החלונות האלה בקעו פנימה גם קרני אור מוזהבות אלכסוניות, אשר חשפו באורן המוזהב את מיליוני גרגירי האבק שבאוויר והפכו אותם למטבעות עוברים לסוחרי החלומות.

 
זה היה בשבילי הדבר הכי קרוב ל Bliss, לאושר.

 
מאז, כשמגיע הקיץ, כשהבית מתרוקן ואור אחר מאיר, אני גונבת לי פינת רצפה וזמן – לשכב בשקט ולצמוח בשמחה.

 
לכן, תוכלו להבין, שמחתי מאד כשחברתי והקולגה שלי, רשל פאלניק-צחור, שלחה לי את השיר The Work of Happiness מאת May Sarton, אותו הרשיתי לעצמי לתרגם ברוח חופשית גם עבורכם.

 
עבודת השמחה
מאי סארטון
חשבתי על השמחה, וכיצד היא ארוגה
מתוך השקט בבית המתרוקן מדי יום
וכיצד היא לא פתאומית ולא מובנת מאליה,
אלא היא היצירה עצמה, כמו צמיחתו של עץ.
איש אינו רואה את זה קורה, אולם בתוך קליפת העץ
עוד מעגל צומח בטבעת המתרחבת.
איש לא שמע את השורשים מעמיקים בחשיכה,
אבל העץ מתרומם על ידי העבודה הפנימית הזו,
וציציתו מבריקה, ועליו נוצצים.

אז השמחה ארוגה מתוך שלוותן של שעות
ושולחת את שורשיה עמוק אל תוך הבית לבדו:
אל השידה העתיקה בפינה, אל הרצפות הממורקות,
אל וילונות לבנים הננשבים ברכות תמידית
כשהאוויר החופשי נע בשקט בחדר;
מדף ספרים, שולחן והקיר המסוייד לבן –
אלה הם האלוהים המוכרים של הבית,
וכאן עבודת האמונה יכולה להיעשות במיטבה,
העץ הצומח ירוק ומוזיקלי.

כי מהי השמחה, אם לא צמיחה בשלווה,
תחושת חוסר-זמניותו של הזמן כאשר רהיטים
עמדו מחזור חיים שלם במקום אחד,
וכאשר האוויר נע, מתעוררים החלומות הישנים
העלים הנוצצים של השמחה הנוכחית?
איש לא שמע מחשבה או האזין לתודעה,
אך היכן שאנשים חיו בפנים-עולמם
האוויר טעון בברכה ומברך;
החלונות צופים אל ההרים והקירות נדיבים.

ואם, אחרי שתקומו מהרצפה, תרצו להצטרף לאחת מסדנאות הקיץ

בהן בשמחה רבה נפגוש את הרצפה – אתם מוזמנים ללחוץ כאן,

להתבונן בטבלת הסדנאות ולהצטרף אלינו.

כבר זזים!!!