כמה פעמים בחייכם הגבתם באופן מיידי לגירוי כלשהו בסביבה – משהו שקרה/ דבר שנאמר ואמרתם על תגובתכם: “הגבתי אינסטינקטיבית”, כשהתכוונתם שהגבתם מבלי לחשוב? ואולי, בעצם, פעלתם באופן רפלקסיבי?
האם קרה שהתגובות האלה הכניסו אתכם ל’פלונטר’ (הגבתם באימפולסיביות יתר/ הסתבכתם תנועתית או מחשבתית)?
האם אתם יודעים מה ההבדל בין אינסטינקט ורפלקס, ומדוע זה חשוב להכיר את ההבדל?
בואו נכיר את שני השחקנים האלה בתבניות התגובות המיידיות שלנו:
אינסטינקט הוא התנהגות מולדת ומורכבת המתרחשת באופן אוטומטי וללא צורך בלמידה. אינסטינקט כולל סדרת פעולות שמטרתן הישרדות או השגת מטרה מסוימת. לדוגמא, ציפורים בונות קן מתוך אינסטינקט, נודדות על בסיס אינסטינקטים, חרקים מכינים ואוגרים מזון מתוך אינסטינקט.
אינסטינקטים אנושיים הם התנהגויות מולדות ואוטומטיות המתרחשות אצל בני אדם בתגובה לגירויים מסוימים, כגון סכנות בסביבתם, ובסיטואציות של חיברות וכדומה. האינסטינקטים תורמים ליכולות ההישרדות שלנו ומאפשרים לנו להגיב במהירות במצבים שונים.
דוגמאות של אינסטינקטים אנושיים נפוצים:
תגובות “הילחם-ברח” Fight-Flight עליהן יש להוסיף את תגובות הקפיאה Freeze והריצוי Fawn. אלה תגובות מהירות ואוטומטיות של הגוף, המתרחשות בתגובה למה שנתפס על ידי מערכת העצבים כסכנה ופועלות “מתחת לרדאר” של המוח החושב. במקרה של לחימה/בריחה – האינסטינקט מכין את הגוף לפעולה על ידי הגברת קצב הלב, שחרור אדרנלין והגברת ערנות. מטרת האינסטינקט: הישרדות במצבים מסוכנים.
אינסטינקט נוסף הוא “אינסטינקט חיפוש המזון” – הרצון הטבעי לחפש מזון ולהאכיל את עצמנו ואת הקרובים לנו. אינסטינקט זה כולל תחושת רעב ודחף לאכילה ומטרתו היא סיפוק צרכים תזונתיים והישרדות.
אינסטינקט הישרדותי נוסף הינו אינסטינקט חיפוש המקלט מפני תנאי סביבה וסכנות, אשר פעל רבות בתקופת האזעקות המרובות. אני יכולה להעיד על האופן בו עוד לפני שהשכל שלי תפס מה קורה, הרגליים של הובילו אותי לממ”ד כשאוזני רק קלטו את צליל ההכנה לאזעקה, וגם כשההתרעה הייתה באזור רחוק ממני.
אינסטינקטים חברתיים אנושיים מכילים את אינסטינקט ההזדהות החברתית המאפשר לנו להזדהות עם אחרים וכך ליצור קשרים חברתיים. גם לאינסטינקט זה, הבא לידי ביטוי במבט, חיבוק, נשיקה ושיחה יש בסיס הישרדותי כיוון שאנו שורדים טוב יותר כקהילה. (“ביחד ננצח” ובלי ציניות).
ישנם האינסטינקטים שלנו להגן על צאצאינו, ולכן אנו מטפלים בהם, מגנים עליהם ומאכילים אותם, למען שרידות המין האנושי, ועוד.
מה שמייחד את האינסטינקטים הוא היותם תכונות מולדות. הם אינם משתנים במהלך חיי כל פרט, אלא במהלך הדורות כתהליך אבולוציוני. כלומר, האינסטינקטים איתם נולדנו ילכו איתנו במהלך חיינו. הם מגיבים לשינויים סביבתיים ולהתפתחויות חברתיות, אך התהליכים הבסיסיים נשארים עקביים. לכן, לא נוכל לייצר שינוי רב באינסטינקטים של עצמנו, וסיכוי טוב שבמידה רבה נמשיך להגיב דרך אסטרטגיית ‘הילחם’ או ‘ברח’ גם אם ננסה אחרת. מה שנוכל לשכלל זה את תגובתנו לתגובה האינסטינקטיבית ועם מודעות רבה וחמלה עצמית נוכל מדי פעם להצליח לשנות תגובה או לכל הפחות לקבל את עצמנו עם קצת יותר חיוך והבנה.
רפלקס, לעומת זאת, הינו תגובה מהירה ובלתי רצונית לגירוי מסוים. רפלקס ספציפי מופעל בתגובה לגירוי ספציפי על ידי מערכת העצבים ההיקפית (PNS) ומתרחש באופן מיידי וללא עיבוד במוח. דוגמאות לרפלקסים מוכרים: רפלקס הברך (patellar reflex), רפלקס המציצה אצל תינוקות, ורפלקס ההבהוב (הרפלקס המכווץ את עינינו בתגובה לאור חזק ופתאומי).הרפלקסים הם תגובות פשוטות ומיידיות למגע, כאב, אור או גירויים אחרים. הם אינם דורשים למידה או חשיבה ומתרחשים באופן אוטומטי.
קבוצה חשובה מאד של רפלקסים אנושיים היא קבוצת הרפלקסים ה’פרימיטיביים’. רפלקסים אלה הם תגובות אוטומטיות שמופיעות אצל תינוקות ועוזרות להם להסתגל לעולם החדש לאחר הלידה. מקור רפלקסים אלה הוא במערכת העצבים המרכזית, במיוחד בחלקים הפרימיטיביים של המוח. רפלקסים אלו חשובים להישרדות התינוק ולפיתוח הקשרים הראשוניים בין המוח לגוף, ויש להם תפקיד משמעותי נוסף. הם מהווים את אבני הבניין של התנועה האנושית.
דוגמאות לרפלקסים פרימיטיביים עיקריים: רפלקס המציצה, רפלקס מורו, רפלקס האחיזה, רפלקס ATNR ו-STNR ועוד.
כבר בשלבי התפתחות העובר, וביתר שאת לאחר הלידה, משמשים הרפלקסים כ’מנוע’ מאחורי תנועת התינוק הראשונית בכל שלב תנועתי-התפתחותי חדש שלו. הרפלקס מניע את חלקי הגוף באופן בלתי-רצוני וכך יוצר נתיב קשר חדש בין הגוף והמוח. נתיב זה, כאשר התנועה חוזרת, הופך בהדרגה לדפוס תנועה בו מתאפשרת בחירה, מה שאינו מתאפשר בתגובה הרפלקסיבית. כך, הופך הרפלקס מתנועה אוטומטית ובלתי-רצונית לרצונית ומודעת.
הרפלקסים הפרימיטיביים הם חלק אינטגרלי מההתפתחות המוקדמת של התינוק, ותהליך השתלבותם דפוסי התנועה המורכבים יותר הינו שלב התפתחותי קריטי. כאשר רפלקסים אלו אינם עוברים אינטגרציה באופן תקין, הדבר יכול להצביע על קשיים בהתפתחות מערכת העצבים ועלול לגרום לקשיים בתנועה וביכולות קוגניטיביות ורגשיות.
בדומה לאינסטינקט, באופן עקרוני אין הרפלקסים משתנים במהלך חיי הפרט. כלומר, המכניזם של הרפלקס נשאר קבוע בכל חייו של האדם. ישנם מספר רפלקסים שנשארים קבועים לאורך חיינו (רפלקס הברך, רפלקס הרתיעה ממשהו חם או כואב, למשל) ובעת טראומה במערכת העצבים או עקב מחלות – ניתן לראות את הגוף חוזר לתגובות רפלקסיביות ש’נעלמו’ בשנות החיים הראשונות.
עם זאת, כיוון שהמכניזם נשאר קבוע, כאשר רפלקס פרימיטיבי נשאר מעורר (= לא עבר אינטגרציה מלאה), נוכל על בסיס תנועתו הראשונית לחזור אליו דרך תנועה ולייצר אינטגרציה שלו גם בשלבי חיים מאוחרים יותר. בתהליך זה השינוי יהיה ברמת הדפוס התנועתי והשפעותיו על התנועה, הרגש, החשיבה וההתנהגות. בשיטת לאבאן/בארטנייף אנו קוראים לתהליך זה repatterning.
כיוון שרפלקסים שלא עברו אינטגרציה יכולים לייצר עיכובים התפתחותיים מוטוריים, קוגניטיביים ורגשיים – עבודה דרך הרפלקסים לשילובם המלא יוכל להתיר פלונטרים לילדים המתקשים בלמידה, על רצפי ה ADHD, עם בעיות תקשורת, קשיים רגשיים ועוד.