מאז שאני זוכרת את עצמי, טוב…קצת אחרי…

בערך מגיל 7… אני זוכרת את עצמי עוזרת לאמא בבית.

הייתי החמישית מבין שבעה, כשצמודים אלי מעלי היו 2 בנים ומתחתי עוד אחד,

והשאר מפוזרים מעל ומתחת.

הייתי בת-סנדוויץ’ בין הבנים,

ומישהו היה צריך לעזור לאמא, שהיתה מלכת האפייה,

או נכון יותר…מישהי היתה צריכה לעזור

( אמא היתה טיפוס פרקטי שידעה ממי תקבל עזרה, וממי תקבל ווג’אראס….).

ובקצה של העזרה-הייתי אני.

 

כך, בכל יום חמישי, ולמרות מחאתי שאני בקושי מספיקה לחוג המחול שלי,

הייתי מתייצבת במטבח הקטן (או נכון יותר- במרפסת)

ומתחילה ללוש, לרדד, למלא, לגלגל, לחתוך, למרוח, למשוח, ועוד.

אמא היתה אשפית בצק השמרים

ולמרות שהשתמשה במתכונים שונים, וחיפשה לחדש-

מעולם לא התעניינה בתהליכים הכימיים המורכבים מאחורי תהליכי ההכנה,

סטייל הסבריהם המורכבים של קונדיטורים בתוכניות האפייה המצולמות.

(כזכור, היא היתה מהצד של הפרקטיקה….)

סדנת תנועה המיועדת לכל חובבי התנועה למיניה שמוכנים, משתוקקים ומתגעגעים לחקור את עצמם ואת תנועתם בעולם.

(אני בת 4, מתאמנת לקראת המטבח של אמא)

 

במקום זאת, היא לימדה אותי כיצד להרגיש מתי בצק השמרים כבר מוכן,

כיצד להוסיף לו בעדינות וסבלנות עוד נוזל או קמח,

כך שתהיה לו הטקסטורה הנכונה (המילה ‘טקסטורה’ היתה אהובה עליה מאד),

וכמובן שכל הלישה נעשתה ביד.

למדתי להוסיף ‘כמה שזה לוקח’ או ‘לפי העין’ וללוש ‘כמה שצריך’.

היא לימדה אותי לרדד דק-דק ולמצוא את נקודת הגמישות ונקודת ה’אל-חזור’ של הבצק,

כיצד לקרוץ עיגולים בכוס, למלא בפרג ולקפל אוזני המן,

כיצד למלא בצק דקיק בתערובות סוכר, קינמון ואגוזים

לגלגל בעדינות וזהירות שלא ייקרע,

וכיצד לסגור את הקצוות כך שלא ייפתחו באפייה.

פאר יצירות בצק השמרים אלה היו.

 

בקיצור- טונות של ידע מעשי, ידע של כיצד, רכשתי בשנות ילדותי,

וחלק חשוב מאד מזה היתה הלמידה החושית,

זו של מגע ותנועה כנגד טקסטורות וחומרים בצפיפויות שונות.

למדתי לחוש, והחישה לימדה אותי בחזרה.

 

אחרי האפייה התחיל הניקיון,

ואצל הייקית-הבריטית-הפרקטית שקיבלתי בתור אמא יהודיה,

חומר הניקוי הטוב ביותר היה “Elbow Grease”, כלומר- ‘שמן מרפקים’,

כלומר- לשפשף…

 

אז למדתי לנקות, והיטב.

ולמדתי כמה מאמץ להשקיע בניקוי משטחים שונים,

וכיצד לנקות אבק בעדינות מדברים שבירים

(לא היו ה-מ-ון כאלה, בכל זאת בית של 7 ילדים….) .

כך למדתי על שטף ושימוש במשקל הגוף,

ולמדתי להקשיב לתנועה שלי ולכוון אותה במרחב,

ולמדתי למתוח עצמי להגיע לחפצים ומקומות גבוהים

(עד היום אני מטר חמישים וקצת ביום טוב)

ולמדתי לשמור על שיווי משקל כשאני מורידה ווילונות מהווים

או כשאני מחזירה את עשרות הספרים למדפיהם בניקיון שלפני הפסח.

למדתי לנוע ולמדתי תנועה ויישומה.

חוויתי רגשות של הצלחה והישג,

ולעתים תסכול – גם זה רגש מותר,

ולמדתי לחשוב תוך כדי תנועה ולתכנן את פעולותיי.

 

האם הבנתי זאת אז? בוודאי שלא.

אז חשבתי שאני ‘סתם מבזבזת את זמני’ בעבודה הזו,

ויש כל כך הרבה דברים אחרים שאני רוצה לעשות (את רובם גם עשיתי).

ובשביל מה אני צריכה לבלות כך את אחר הצהריים שלי

כשיש עוד כל כך הרבה מה ללמוד ‘שם בחוץ’?

 

מאז גדלתי, בגרתי החכמתי,

ולמרבה הפתעתי, היום אני רוצה לומר תודה גדולה-

תודה לאמא שלי (הפרקטית והאוהבת)

על כל הידע שהנחילה לי דרך אצבעותיי וכפות ידי,

וכתפי וגופי כולו.

ולא רק בגלל אוזני ההמן מבצק שמרים

שאני יודעת גם היום ללוש ולרדד ולמלא ולקפל.

אלא בגלל מחקרי המוח העכשוויים ביותר,

המראים ומוכיחים שוב ושוב כי ההתנסויות התנועתיות, גם היומיומיות ביותר,

הן המפתח להתפתחותו של המוח.

בעיצומה של המאה ה-21 מדענים  מוכיחים

את מה שאמא כנראה ידעה כבר אז (או פשוט ‘איפשרה’ לי),

שמגע ותנועה, ועבודה רבה בכפות הידיים

(שהן האיבר המקבל במוח את המרחב הגדול ביותר בגלל ריבוי קצות העצבים שבהן)

משפיעים על התפתחות המוח לפחות כמו התזונה שלנו,

וכיוון שכל הלמידה שלנו מתבצעת דרך מערכת העצבים

(שמיעה, ראייה, טעם, ריח, מגע ועוד)

והעצב הראשון להתפתח עוד ברחם הוא העצב האחראי על שיווי משקל ותנועה-

הרי שכל הלמידה שלנו (הקוגניטיבית, הרגשית והגופנית ) – מקורה בתנועה.

אם לתמצת לכם: התואר האקדמי שלכם (של ילדכם)

תלוי גם בתנועה שלכם בילדות, וגם היום.

 

כיום, כשאני כבר מדופלמת לא רע גם מבחינה ‘אקדמית’-

אני מודה לכל מי שגרם לי להתנסות כל כך הרבה דרך הגוף,

גגנות, מורות לתנועה ומחול, צורי מורה הספורט האגדי ורבים נוספים.

כי בגוף אני מבינה.

וכמה ידע יש בו.

כן, גם בשלכם.

ואם אתם רוצים לתת לידע הזה הזדמנות –

להתרחב, להתפתח, להתגבש ואפילו “למצוא מילים” –

אתם מוזמנים להצטרף

לסדנה שתיקח אתכם מעבר לסיבוב אל הידע הספירלי של הגופ-נפש.

להצטרפות לסדנה החד-פעמית – לחצו כאן

סדנת תנועה המיועדת לכל חובבי התנועה למיניה שמוכנים, משתוקקים ומתגעגעים לחקור את עצמם ואת תנועתם בעולם.