מה זה אומר “להחזיר את הגוף/את עצמי אל המרחב”?
 במונחי שיטת לאבאן-בארטנייף אנחנו קוראים לזה Embodying space.

 

מחשבות והרהורים שעלו אצלי תוך כדי הליכה בטבע, בתוך ימי הפסח, כשאני (בפעם המיליון) הופכת בדעתי מה מייחד את מה שאני מלמדת ומהי אוכלוסיית היעד המדוייקת שלי.
בעולם המודרני המרחב שלנו הצטמצם מאד, והתארגן בצורה סיסטמתית כל כך, שהפסקנו באמת “לצאת אל המרחב”. בחיי היומיום, גם כשאנחנו עובדים עם הגוף, ואפילו בשיעורי תנועה ומחול – מעט אנחנו באמת מחברים את עצמנו אל המרחב. שלא לדבר על השיטות בהן אנחנו מוגבלים אל מרחב מצומצם. גם אני הולכת בשמחה לשיעור הפילאטיס מכשירים שלי, בו מתאפשרת לי עבודה מדוקדקת על חלקי גוף שונים, אך בסיומו – אני עדיין נותרת בגעגועי אל התנועה במרחב, זו התלת מימדית, הגומעת מהחלל שסביבה. כך גם כאשר אני מתרגלת יוגה, אותה אני אוהבת מאד, ובכל זאת, משהו בי נשאר כמה לעושר של ביטוי שלא מתאפשר לי על מזרן התרגול.
התנועה שלנו במרחב מכילה היבטים רבים: טווח התנועה, הכיוון שלה (אבסולוטי וסובייקטיבי), מסלולי התנועה וצורותיהם – באוויר ועל הקרקע, גובה התנועה, והמבנים המרחביים הנוצרים מתוך התנועה במרחב האישי שלנו, הקינספירה. אלה נוצרים דרך הפעולות שמבצע הגוף שלנו, האיכויות בהן הוא נע והמוטיבציה שלנו לנוע. דרך כל אלה, אנו מבטאים חלקים מעצמנו.

 

 

בכל המרכיבים האלה אנחנו משתמשים, רוב הזמן- באופן לא מודע ולא מכוון, כשאיננו מכירים או מודעים למשמעויות שנושא המרחב. המרחב בינינו לבין אנשים אחרים- טעון ורוחש משמעויות ויחסים. הקווים והמסלולים שאנחנו יוצרים במרחב בתנועותינו – מבטאים את מסעות הנפש שלנו דרך אסתטיקה והרמוניה של המרחב.

 

 

ומה אנחנו יודעים עליו- על המרכיב הזה הסובב אותנו, ועל המשמעויות שהוא יוצר בתוכנו ועבור המתבוננים בנו?

 

מדוע חשוב שנחזיר את עצמנו אל המרחב? במושג ‘לחזור אל המרחב’ איני מתכוונת דווקא ליציאה אל המרחבים הפתוחים של הטבע (דבר נפלא בפני עצמו). במושג זה אני מתכוונת למודעות, לנוכחות, לכוונה המרחבית שאנו מביאים לתוך תנועתנו, לבעלות שאנחנו לוקחים על המרחב האישי שלנו, לחוויה של ‘להיות נוכח במרחב’, והיכולת לעבוד באופן מושכל תוך הבנת המשמעויות הנוצרות. “אוריינות מרחבית”.

 

זה חשוב לנו 

 

  • כי המרחב הוא המקום בו ‘חי’ ומגולם מי שאני קוראת לו “אני”.
  • כי הנפש שלנו כמהה למרחב. המרחב הוא המקום בו אנו חיים, ויש לנו צורך בתנועה המזיזה אותנו ממקומנו, המאתגרת את שיווי המשקל שלנו ומניעה אותנו- גופנית ונפשית דרך המרחב הפיזי בדרך אל מטרותינו – הפיזיות, הרגשיות, האינטלקטואליות והרוחניות. לא סתם קוראים להתפתחות בתחומים אלה: מסע, ולמילה ‘הנעה’ יש יותר ממשמעות אחת.
  • כי המרחב הוא המקום בו אנחנו באים לידי ביטוי בפני עצמנו ואחרים.
  • כי המרחב הוא המטריקס בו אנשים נפגשים ובו נוצרים ומתקיימים יחסים. כל קשר שיש לנו עם דבר, חפץ, אדם, חיה – מתקיים במרחב, וטוב לו שיתקיים במרחב האמיתי, לא הוירטואלי. כי הקשרים הנוצרים במרחב האמיתי מזמינים אותנו להיות בקשר עם אנשים, לא רק להתקיים לידם.
  • כי בעולם המודרני המרחב העומד לרשותנו- המרחב האישי, המרחב בו אנו עובדים ומבלים, המרחב הפתוח של הטבע והחוץ- הולכים ומצטמצמים. יש לנו פחות מקום ופחות מרחב לנוע ולהביע את עצמנו, והמרחב שעומד לרשותינו מאורגן יותר ויותר בתוך מלבנים, ריבועים, קופסאות, ואלה משפיעים על תנועתנו- שמאבדת את הרכות והזרימה התלת מימדית שלה.
  • כי למרחב יש מבנה שבבסיסו חוקים של הרמוניה מרחבית, כשם שלמוזיקה יש בסיס של הרמוניה צלילית. התנועה שלנו במרחב, ביחס לחוקי הרמוניה זו, יוצרת מתח או שחרור – אסתטיקה של יופי, של רגש ושל מחשבה. חוקי הרמוניה אלה נחקרים ומתורגלים בשיטת לאבאן-בארטנייף, והם מספקים כר נפלא להתפתחות אישית, קבוצתית, קהילתית, אוניברסאלית.
  • כי תנועה הרמונית במרחב מייצרת חוויה פנימית של הרמוניה, של שייכות לסביבה הפיזית והאנושית, תחושה שהדברים ‘נופלים’ למקומם הנכון.
  • כי כשאנחנו מרגישים בהרמוניה עם ובמרחב בו אנו חיים – אנחנו מרגישים שאנו ממלאים טוב יותר את הייעוד שלנו, חווים יותר קלות במימוש הרצונות שלנו, אנחנו שמחים ונינוחים יותר, אנחנו גם מתפקדים טוב יותר וגם מבטאים את עצמנו באופן מלא יותר.

 

 

מנקודת המבט של “המרחב”, אני מגדירה את מטרות העבודה שלי:

“להחזיר א.נשים אל המרחב, ולסייע להם לשכלל את תנועת הגופ-נפש המרחבית שלהם. לפתח אוריינות מרחבית”.  קצת ארוך, אבל ברור יותר.

 

את מתרגלי היוגה, פילאטיס ושיטות העובדות במרחב מצומצם- אני מזמינה לנוע במרחב המלא יותר, ולחקור את השטף התנועתי, הזורם מנקודה אל נקודה במרחב, לאו דווקא במסלול ידוע מראש.

 

 

לאלה הנעים במרחב הפתוח, כגון אנשי המחול והתיאטרון, אני מביאה את ההיכרות עם המבנים המרחביים ומשמעותם האקספרסיבית.

 

 

ואת אלה וגם אלה- אני מזמינה לסמוך על המרחב, להקשיב לו, להתרחב לתוכו ולהרגיש בו בנוח, להכיר את ההיגיון הפנימי, המשמעות וההרמוניות שבו, והכי חשוב – לאהוב אותו, ליהנות בו, להסתקרן ממנו ולהסכים לחזור ולמלא אותו בנוכחות שלנו.
בשיטת לאבאן-בארטנייף המרחב הוא רק אחד ממרכיבי התנועה, אבל היום הזה – המרחב הוא הדבר אליו התגעגעתי יותר מכל.

 

 

 

אם גם אתם רוצים לחזור אל המרחב- מדוע שלא תציצו פה ותראו אם יש כאן משהו גם בשבילכם?!

וספציפית עוד יותר – הצטרפו אלינו לסדנה שתזיז אתכם מהמקום ותחזיר לכם את שיווי המשקל.