בחול המועד פסח הנוכחי (תשע”ח) בחרנו לארוז עצמנו,

מיטלטלנו וכלבתנו החמודה ולנייד עצמנו אל עמק החולה.

צפון קצת אחר מזה שאנו רגילים לו.
פיסגת החרמון המעט-עוד מושלגת, אותה ראינו מזוויות שונות בדרך,
הזכירה לי ולבתי את אהבתנו הגדולה להחלקה על הקרח, לגוף בתנועה.
וכך נמלטנו לנו, בבוקר קריר למחצה, מטורי המכוניות בדרך לנחלי הצפון –
אל תוך מרכז קנדה שבמטולה.
בל נגזים, גם שם לא היה שומם,
ובכל זאת – יש משהו בזירת ההחלקה המבריקה מלובן,
ובאוויר הקפוא שנותן תחושה של מרחב.
אינני מגיעה, לצערי, לזירת החלקה בתדירות גבוהה,
(הפעם האחרונה היתה במסיבת החברות לבת המצווה של ביתי לפני כמעט 3 שנים,
הפעם הראשונה- בארמון המקסים Alexandra Palace או Ally Pally בפי הלונדוניים המקומיים,
אי שם בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת)
ובכל זאת, הגוף החכם הזה שלנו, גוףבתנועה – זוכר גם זוכר,
והעליה על חודו של סכין נעל ההחלקה נעשית קלה יותר מפעם לפעם.
בדקה הראשונה התהפכתי אחורנית, וסימנתי V בעמודה של הנפילות                                                                                                                                                                                            (“סימנVתי” בלשון הצעירים, כך למדתי)

 

ואז נפרדתי לשלום מהמעקה המקיף את הזירה ופרצתי בגלישה זהירה אל תוך מרחבי הזירה.
היה משמח, משחרר ועם זאת- שטף התנועה היה איטי משהו, מתקדם, אבל עצור.
הזכרתי לעצמי את הדחיפה מכפות הרגליים, את כיפוף הברכיים והאלכסון הקל החוצה של כף רגל,
וההתקדמות השתפרה מעט, ועדיין… זה לא באמת היה ‘זה’.
השתעשעתי לי עם הרפלקסים של שיווי המשקל,
אותם אני מתרגלת לרוב על בסיסים רחבים מלהב הסכין,
ואז – שמתי לב… (המוח כנראה קפא לי בעשרים הדקות הראשונות)
שאני נתמכת יפה על הרגליים, ופלג הגוף העליון שלי מאזן אותי בעתות הצורך,
אבל כל זמן שאני מארגנת את התנועה שלי בחלוקה זו = עליון/תחתון,
אני נמצאת בארגון גופני שכוחו בהפקת כוח ואיזון, ופחות – בהתקדמות.
ככה זה כשרפלקסים הישרדותיים תופסים אחראיות על מה שקורה.

 

 

על המקום, בעזרת מודעות, ניסיון תנועתי ועם תרגול קל –

עברתי אל הארגון הגופני המוצלב,
כשרגל שמאל ‘מדברת’ עם זרוע ימין במעבר ספיראלי דרך הגוף,
ורגל ימין – עם זרוע שמאל.
בתוך שניות נגמר המאבק על שיווי המשקל,
וההחלקה נעשתה מהירה ויציבה יותר
(כן, כן… זו לא טעות. האיזון הדינאמי הספיראלי מאפשר גם יותר תנועתיות

וגם יותר יציבות כשאת/ה ניצב/ת על חודו של סכין).
זו היתה חוויה של שטף חופשי, גוף בתנועה, מלווה ב”אאוריקה” וקריאות שמחה
(אם האצבעות לא היו קפואות הייתי גם שורקת עם שתי אצבעות).
הספירלה שמאפשרת שינוי מדורג ותלת מימדי, איפשרה לי להתאים עצמי טוב יותר לתנאי השטח המשתנים,
כמו הצטרפות יותר אנשים לזירה, וכאלה שנעו מהר/לאט ממני.

 

אם גם אתם רוצים לחוות את חדוות התנועה הספיראלית וייחודה (לא על הקרח, הפעם)
בסדנה חד פעמית בה תלמדו הן כיצד להשתמש בה וגם את ערכה הגופני והנפשי –
היכנסו לקישור הזה  והצטרפו לסדנת תנועה באחד הלוקיישנים הקרובים לביתכם.

עד סוף הפסח – מתנת חג- מחיר ההנחה חוזר (עד יום א’ 10.4.18 בבוקר).

בתמונה- גוף בתנועה, לשם אגיע בפעם הבאה…

שימו לב לקשר שבין זרוע שמאל ורגל ימין, ולהפך דרך הספירלה של הגו

(ואל תקלו ראש, זה יותר מסובך ממה שנדמה לכם…).