הפוסט הזה נכתב במים. ממש כך; תוך כדי שחיה. הוא קצת ארוך ורטוב, אבל למרות מה שנראה – הוא לא על שחייה אלא על החיים, גם שלך.

 
לפני מיליון ואחת שנים, כשהייתי בכיתה ד’, אני חושבת, הבנתי שאני צריכה לעשות משהו כדי ללמוד לשחות ‘כמו שצריך’.

 
הורי היו ניצולי שואה, שגדלו במשפחות דתיות מאד באירופה, ולא ידעו לשחות, ובוודאי לא יכלו ללמדני. אני זוכרת ימי שבת בבוקר בבריכת השחייה, ואני נצמדת לחברות כדי ללמוד מהן את מה שההורים שלהן לימדו אותן.

 
מפה לשם, פיתחתי סגנון שחייה של “כלב”, כשזרועותיי מבצעות ממש את התנועה שכלב שוחה מבצע. הייתי די מהירה, אבל בזבזתי המון אנרגיה והתעייפתי בקלות, ובעיקר…התביישתי. לא נראיתי הדבר הכי אלגנטי בבריכה.

 
בכיתה ד’ – ביקשתי ללכת לחוג שחייה שהתקיים ביישוב קרוב. אמא שלי היתה מכינה לי סנדוויץ’ ופרי, ופעמיים-שלוש בשבוע נסעתי ללמוד שחייה. מהר מאד גיליתי את סגנון החתירה, שהפך להיות הסגנון המועדף עלי. שעות בילינו באימונים בשחייה תוך החזקת מצוף לפני הגוף, כדי לשכלל ולשפר את חתירת הרגליים. ככל שייצרנו יותר קצף במים, מבלי לחבוט בהם מלמעלה, כך זכינו לציון גבוה יותר. בסיום החוג התיישבנו על הדשא לסיכום, תוך כדי אכילת הסנדוויץ’, שזכור לי עד היום כטעים ביותר שאי פעם אכלתי. מה ששחייה טובה עושה לך.

 

 

כל זה נמשך כשנה, עד לתחרות הראשונה (והאחרונה ) שלי, שזה כבר סיפור אחר.

 
מפה לשם, נעשיתי חובבת שחייה, שחיינית חתירה בעלת טכניקה טובה למדי ומהירות ממוצעת. לא חומר לאולימפיאדה, אבל כזו שאוהבת מאד לבלות זמן בבריכה, ולא רק על הדשא. כיוון שגדלתי באחד האזורים היותר חמים במדינה – הבריכה היתה ה’מאסט’ שלנו, כמו גם מקום המפגש העיקרי – בוקר, צהריים וערב (מה ידענו אז על קרינה?!).

 
מאז גדלתי, בגרתי, חייתי במקומות אחרים בהם בריכת שחייה לא היתה תמיד תואמת את מזג האוויר, אבל מאז שנולדו הילדים – חזרתי אל המים. עם הילדים ובלעדיהם. הבריכה היא תמיד מקום המפלט שלי בקיץ, משיבת הנפש שלי. לא הרבה אני צריכה בשביל להרגיש ‘חופש’: שחייה של כחצי קילומטר, מגבת, ספר טוב, ענבים צוננים וצל.

 
פעמים רבות הגעתי אל הבריכה בנקודת רתיחה פנימית ויצאתי ממנה אדם חדש לאחר שחייה, כוס קפה ומבט אל השמש השוקעת לא רחוק בים. במקרים רבים, מנוצל זמן השחייה כזמן של שקט וחשיבה, זמן לחקירה תנועתית וניסיונות שכלול של השחייה שלי בהתאם לנושאים תנועתיים שאני מלמדת באותה העת. רעיונות יצירתיים רבים וסדנאות שונות נוצרו במים. את חלקן אפילו למדתם.

 
ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כי השנה החלטתי ללמד את עצמי את סגנון השחייה שכבש את העולם: Total Immersion = ‘שקיעה מוחלטת’ או בקיצור: TI. על הסגנון הזה שמעתי לפני מספר שנים מסטודנט שלי (תודה, יניב) שאמר לי שניתן ללמוד אותו בקורס מסודר, אבל : “את בטח תסתדרי גם עם הסרטונים ביוטיוב”. עוד כמה טיפים נתנו לי סטודנטים שלי בווינגייט בקורסים של ניתוח תנועה לאבאן. אבל מפה לשם – לא הסתדר לי להתחיל.

 
השנה, עם הקורונה וחבריה, רק באוגוסט התחלתי להגיע לבריכה, ולפני כשבועיים – פתחתי את היוטיוב, הצצתי, עקבתי קצת, וקפצתי אל המים, תרתי משמע, לאימונים אישיים שאני נותנת לעצמי (ורק הסנדוויצ’ים של אמא חסרים).

 

 
אני מודה שעדיין לא עברתי על כל השיעורים ביוטיוב (הקורס מורכב מ-10 שיעורים במשך 10 שבועות), ומסיבות של כבוד לעבודתם של אחרים – אינני קוראת לסגנון השחייה שלי עדיין TI. אבל ה shift בסגנון השחייה שלי הוא משמעותי, כמעט מהאימון האישי הראשון שלי.

 
שלא כמו סגנון החתירה אותו למדתי בילדותי, שהיה מורכב מתנועות רגליים רבות במים, בשילוב תנועות חתירה של הזרועות – כשהזרוע נשלחת הרחק בתנועה מישורית המציירת כחצי מעגל באוויר מאחור קדימה, ועם המפגש עם המים היא ‘חותרת’ ו’גורפת’ את המים בדרכה מכיוון הראש שלי אל כיוון הרגליים גם כן בתנועה חצי מעגלית, כאשר כף היד סגורה קלות ויוצרת אפקט של ‘סנפיר’ – לסגנון החדש יש עקרונות שונים מאד.
העקרונות איתם התחלתי לעבוד הם ההרפיה של כף היד עד שהאצבעות ממש ‘נופלות’ כלפי מטה, קיפול הזרוע במעבר מעל המים תוך הרמת המרפק ושליחתה קדימה במצב רפוי, ובעיקר – ‘ייזום’ או ‘אתחול’ initiation של התנועה מהאגן, מליבת הגוף, ולא מהגפיים או הקצוות, כפי שהייתי רגילה.

 

 

במקום שחייה המתבססת על התחלת התנועה במפרקי הירך והכתפיים, המפרקים הפרוקסימאליים (הסמוכים למרכז), או לעתים מכפות ידיים ורגליים – אני חושבת על עצמי כעל ‘טיל שיוט תת-מימי’ הנע קדימה בכוחה של התנועה הסיבובית. תנועת האגן, המאתחלת רוטציה של עמוד השדרה סביב צירו, בעיקר בחלקו התחתון, בקואורדינציה עם תנועת הזרוע ותנועות רגליים ספורות בהרבה מאלו שייצרתי אי אז עם המצוף ובמשך עשרות השנים שאחר כך – היא המניעה אותי קדימה.

 
ולפתע, אני מתקדמת מהר יותר ובהרבה פחות מאמץ מאשר אי פעם בעבר. משנות הילדות בהן חבטתי במים, אל שנות הבגרות ואמצע החיים בהן עבדתי קשה מהזרועות והרגליים כשלא פעם חוויתי כתפיים תפוסות בקיץ, אל שנות הבגרות המאוחרת יותר הנוכחית – אני פתאום משייטת במים בקלילות רבה, כשרגלי כמעט ואינן מתאמצות, הזרועות נישאות על תנועת האגן הזורמת במעלה עמוד השדרה ושולחת אותן קדימה, כל אחת בתורה והתוצאה הכללית – הרבה פחות עייפות והרבה יותר הנאה. היום למשל, בשם הכיף, הוספתי לי עוד 50% לשחייה, כלומר – עוד כ-10 בריכות, בלי להתאמץ ובלי להשתעמם (השעמום הוא האוייב הגדול של השחייה מבחינתי). החקירה המחודשת של הפעולות המוטמעות כבר שנים במערכת העצבית-שרירית שלי, תשומת הלב לפרטי הפרטים החדשים, השמחה הגדולה על ההתקדמות הקואורדינטיבית תוך כי השחייה עצמה ותחושת התואם שבין חלקי הגוף – כל אלה הרנינו את ליבי וסייעו לי להמשיך ולשחות בשמחה רבה.

 
שמחתי לאשש את מה שאני יודעת כבר שנים: אף פעם לא מאוחר מדי לעשות ‘חישוב מסלול מחדש’, או בשפת לאבאן/בארטנייף: Repatterning.

 
דבר נוסף שימח אותי, תוך כדי כתיבת הפוסט הזה בראשי בזמן שאני שוחה את הבריכות האחרונות: ייזום התנועה ממרכז הגוף, מאזור האגן וליבת הגוף, השאיר אותי ‘מושקעת’ כולי בחווית התנועה, בשחייה ובחשיבה עליה. Total Immersion.

 
כמו גם בהיבטים אחרים של החיים, כשה’ליבה’ שלנו מושקעת במשהו, אנו מרגישים שאנו ‘מחוברים’ אל הדבר אותו אנו עושים, אכפת לנו ממנו והוא גם מסב לנו הנאה. גם בשחיית החתירה, אתחול התנועה מהמרכז יצר בתוכי ‘מחוייבות’ אחרת אל הפעולה. לא קצוות גוף או גפיים החובטים במים ומקדמים איזה ‘גוף’ חסר צורה (בתחושה הפנימית שלי) ממקום אל מקום, אלא מנוע פנימי המניע את כולי קדימה, בסיוע הגפיים, לקראת מה שנחווה אצלי כיעד מרחבי ברור. הרגשתי ‘חדורת’ מטרה, או ‘מושקעת’ מטרה, אבל לא מאומצת. כולי נעה כיחידה מתואמת, השטה בתנועה קלה ויעילה, ממוקדת ומרוכזת, כלפי איזו מטרה.

 
יכולתי להמשיך כך לנצח, לולא השחיינים הנוספים שהתחילו להתקבץ במסלולי השחייה, ורצו אף הם את תורם.

 
בתחושת ‘שלמות’ Whole (לא perfection) – סיימתי את היומית המורחבת שלי, ויצאתי אל המגבת, הספר והקפה של הבוקר.

 

 

א-מחייה.

 

ובשנה הבאה אלך להשתלם קצת אצל יניב ב- TI.

 

ואם גם אתם רוצים לגלות את הקשר שבין יעילות תנועתית והחיים שלכם על מלוא רבדיהם –

היכנסו לקישור הזה, בחרו את הסדנה שמתאימה לכם והצטרפו אל אחת הסדנאות המתחילות ממש בקרוב.

שנה טובה ותנועה מהנה