אחד הזכרונות המוקדמים שיש לי הוא של עצמי זוחלת על רצפת הפעוטון. אני זוכרת את חוויית המסדרון, הרצפות והמבוגרים שעומדים גבוהים מעלי. לפי סיפוריה של אמי, התחלתי ללכת בגיל שנה וחודשיים בערך. עד אז, לא עשיתי יותר מדי. צפיתי במתרחש סביבי וחייכתי. אבא שלי קרא לי “קרן אור” בטענה כי החיוך שלי מתפשט סביב כמו קרן אור הפוגעת ברצפה.
ואז, תוך שבועיים לערך, מספרת האגדה המשפחתית – עשיתי הכל: זחלתי, התיישבתי, עמדתי, הלכתי. כנראה הבנתי את הפרינציפ.
ל’קו הגמר ההתפתחותי’ הגעתי בערך יחד עם אחיי הגדולים יותר (הייתי החמישית בתור, ואחרי – עוד 2).
אז האם הזיכרון של חוויית המסדרון היא מגיל שנה וקצת, או אולי משלבים מאוחרים יותר בינקותי – אין לי דרך לדעת. אבל את החוויה בגוף – אני יודעת; חוויית הרצפה היציבה, הקרירה, המעט מחוספסת כנגד העור של גופי. חוויית הווייתי כגוף רך ועגלגל על המשטח הנוקשה והשטוח לימדה אותי על טקסטורה, על טמפרטורה, על חוזק חומרים ורכותם, על אחדות החוויה של עצמי בתוך המרחב והזמן ועל הנפרדות שלי מכל החומרים והאנשים שסביבי, על עצמאותי הזוחלת ומתקדמת במרחב לעומת החפצים שנותרו במקומם.
אנו נולדים לעולם ללא תנועה רצונית כמעט, כשמה שמניע אותנו הם רפלקסים המניעים את חלקי הגוף ביחס לעצמם ולשאר הגוף בתחילה, ובהדרגה – גם ביחס לסביבה. תנועה זו מייצרת קשרים מוחיים-גופניים ההופכים, עם חזרה תנועתית, לערוצים מוחיים-גופניים ולתנועה רצונית.
תנועת הגוף ביחס לעצמו היא הבסיס ליחסי התינוק-ילד-בוגר עם עצמו. תנועת הגוף ביחס לסביבה ולמרחב הקרוב והרחוק יותר הינה הבסיס ליחסינו עם ה’אחר’ (הסביבה הפיזית, המרחב, וגם – הסביבה האנושית). ללא תנועת הגוף (באופן עצמוני או בסיוע) – לא יתפתח המוח ולא יתמסדו מערכות יחסים אלה.
בהגיענו לעולם אנו עסוקים בראש ובראשונה במילוי צרכינו – מזון, לבוש ושינה. תנועתנו, שרובה אינו רצוני, היא תוצר של הנשימה ושל שטף האנרגיה הנמצא בגוף ומניע אותו באופן סכמטי יחסית, עם מעט מאד דיפרנציאציה בין חלקי הגוף והעולם. זוהי תנועה גולמית וחסרת ניואנסים ומיומנויות, שיש בה מהחיבור לאנרגיה ולשטף של העולם, המאפשרת לתינוק לחוש את עצמו באמצעות תנועה והשתנות מצבי הגוף.
שינויים גופניים-תנועתיים אלה, המגיעים דרך מערכת העצבים, ואז מפתחים ומשכללים אותה באמצעות התנועה, מייצרים חוויה של זרימה כללית, אוניברסלית, אחדות מסויימת של ‘אני והעולם’. כיוון שמערכת העצבים שלנו לומדת דרך הבדלים – כל שינוי תנועתי מייצר הבדלים כאלה, הנרשמים במערכת. לחוויית ההשתנות והזרימה התנועתית הבלתי מכוונת שרירית ומרחבית, אנו קוראים בשפת שיטת לאבאן/בארטנייף: Flowsensing. ‘חישת שטף’ או ‘חישת זרימה’, המחברת את התינוק אל העולם והזרימה הכללית שלו.
בהדרגה, ככל שמערכת העצבים/מוח/תנועת התינוק מתפתחים – כך הוא מתחיל להפעיל את משקלו לתוך העולם. עדיין לא בצורה רצונית, מכוונת ומיומנת – אך אל תחושת ‘חישת השטף’ האמורפית מתווספת חוויה חדשה – ‘חישת משקל’ Weightsensing. התינוק מתחיל לקבל את תחושת משקלו הנישא על פני השטף.
בהתגלגלו על פני משטחי גוף שונים, במפגשו המרוכז יותר עם הקרקע, מתחיל התינוק לחוש את יכולתו להפעיל את משקלו אל תוכה, ותנועה זו, להפתעתו – מייצרת דחיפה המרחיקה אותו מהקרקע. הוא מרים את ראשו ומתחיל לחקור את סביבתו. הוא חווה לראשונה את הנפרדות שלו מה’עולם’ ודרך נפרדות זו הוא לומד מי הוא. לסימביוזה של ‘חישת השטף’ נוספת תובנה חדשה של ה’עצמי’ כנפרד מהכלל.
‘חישת המשקל’מחברת את התינוק ל’עצמי’, לאינדיבידואל הנפרד, הנע במרחב האוניברסאלי. מאוחר יותר תהפוך חוויה זו לבסיס ממנו יתפתח השימוש המכוון והמיומן במשקל הגוף על מנת להניע את הגוף באופן רצוני יותר, לייצר ולהביע נחישות והשקעה בדברים, ועל מנת לבחור את המידה בה יבחר הילד והבוגר להשאיר חותם על סביבתו.
בהמשך לשלב זה יחל התינוק להפעיל את משקלו אל תוך המרחב שמעבר לעצמו, ינוע ויתקדם בו, יחווה אותו וייצור בו מערכות יחסים עם חפצים, דברים, חיות ובני אדם.
כך, שלא כמו באמירה הידועה, נכון יהיה לומר: “אני נע- משמע אני קיים”. הדרך הראשונית של התינוק והתינוקת לדעת כי הם קיימים היא התנועה. התבוננות בכף היד ומחשבה מעמיקה על משמעותה עדיין אינה אופציה מוחית.
על כן, מרגע היווצרנו (כיוון שחלק מתהליכי ההתפתחות מתחילים עוד ברחם) – הדרך הראשונית והעמוקה שלנו ‘לדעת’ משהו, ובוודאי לדעת את ‘עצמנו’ הינה דרך התנועה. לתנועה יש יכולת לספר לנו דברים עוד הרבה לפני שהבנו אותם במוח החושב שלנו. התנועה מבהירה לנו מצבים רגשיים, נותנת לנו כיווני מחשבה ודרכי פיתרון, מלמדת אותנו על מורכבות סוגיות דרך תלת-הממדיות שבה, והיא מאפשרת לנו לייצר יחסים עם מה שאנו רוצים לנוע לעברו, או הרחק ממנו.
וכך אנו חוזרים אל התינוקת הזוחלת על רצפת המסדרון, ומתקדמת אל עבר עתיד (שהיא עדיין אינה יודעת על קיומו) שעיקרו – למידה בתנועה.
ואם גם אתם רוצים ללמוד את עצמכם ואת העולם דרך תנועה, אם חפצה נפשכם בלימודים שנוגעים בנימים הכי עמוקים של הווייתכם, כמו גם בנוכחות הכי עכשווית שלכם בעולם הקונקרטי שסביבכם – הצטרפו אל התוכניות השנתיות שלנו.
