אה, כן… וגם השוטה שעל הגבעה…?!

 

לפני שבוע וחצי חזרתי מכנס “מוח-גוף-קוגניציה” שהתקיים במרכז הרפואי שבאוניברסיטת הארווארד בבוסטון, ארה”ב. זו הפעם השנייה בלבד שכנס זה מתקיים (בשנה שעברה הוא התקיים באוקספורד, אנגליה, ובשנה הבאה בע”ה- בתל אביב).

 

אני נתתי בכנס סדנה שעסקה בהשפעה של אמבודימנט עצמי (נוכחות, מודעות וארגון עצמי המאחדים גוף ונפש כחוויה אחת) על היכולת להיות באמפתיה קינסתטית עם אחרים בדינמיקה של קבוצה. מחוסר מקום פיזי בחלל בו עבדנו, והזמן הקצר, נותרו חלק מהתרגילים בסדנה לפעם אחרת, ובכל זאת – היה מעניין ומספק מאד לתת את הסדנה.

 

אך לא על עצמי באתי לספר.
אחד הדברים הנפלאים בכנס זה היה המגוון העצום של האנשים שהשתתפו בו, תחומי העניין והעיסוק שלהם: נוירוביולוגים, רופאים, פיזיותרפיסטים, מסאג’יסטים, אנשי סיעוד ומטפלים, וקבוצה גדולה וחשובה של אנשי מחול, תנועה וחקר תנועה במגוון עצום (יוגה, טאי-צ’י וצ’י-גונג, פלדנקרייז, רכבות אנטומיות, שיטת פרנקלין ועוד ועוד, וכמובן- קבוצה מכובדת של ‘אנשי לאבאן-בארטנייף’). משמח מאד היה להיפגש עם קולגות בתחום ניתוח תנועה לאבאן-בארטנייף, הן להכיר ולמצוא תחומי עניין משותפים, והן לרקום יחד תוכניות משותפות (סבלנות, דברים יתגלו במהלך השנה). בכנס פגשתי גם חלק ממובילי השיטה העולמיים כיום (בעיקר- מובילות!) וזכיתי ללמוד מהן ואצלן, וגם זה עוד יתפתח גם בכיוונכם.
אחת מאותן מובילות היא ד”ר מרתה אדי, החוקרת את ההשפעה של תנועה בתחומים שונים, ועובדת עם מגוון גדול של אוכלוסיות: אנשי מחול, אליהם היא מביאה גישות סומטיות לעבודה במחול; תרפיסטים, אותם היא מלמדת להשתמש בכוחה המרפא של התנועה; נשים המחלימות מסרטן- להן היא בנתה תוכניות תנועה מיוחדות אותן היא והצוות שלה מעבירות ברחבי ניו יורק; שיעורי תנועה מיוחדים לחולי פרקינסון. בנוסף, מקדישה ד”ר אדי זמן למחקרים המשלבים אנטומיה, נוירוביולוגיה ותנועה ומעבירה הרצאות המתבססות על מחקרים אלה.

 

אחת מההרצאות המרתקות בכנס היתה של ד”ר אדי (Dr. Martha Eddy) ושל סטיבן אוגר ( Stephen Auger ), אמן העוסק גם בחקר האור והראייה, עסקה ב”אור והגוף החש המתנועע” .
לכאורה, תהיתי, מה לגוף המתנועע ולאור? למרות אהבתי הגדולה לאור טבעי והצורך שלי בחושך מוחלט כדי לישון, עד כמה אני מתייחסת ל’אור’ כשיקול בתוך מערך החיים המודרני שלי, מלבד הרצון או הצורך לספק לעצמי אור לפעילויות היומיום? וכיצד אור וריפוי בתנועה מתייחסים זה לזה, תהיתי.
ובכן, מסתבר שגם במאה ה-21, עדיין כולנו מונעים על ידי מעגל השעון הביולוגי, שהשפעתו על האיברים הפנימיים ומערכת העצבים – דומיננטית. שינויים ברמות האור וצבעו משפיעים על התנועה, על פעילות הגוף וגם על מצבי הרוח שלנו.

 

מבלי להיכנס לעומק המורכבות של חוש הראייה האנושי, ניתן לומר בקיצור כי חוש זה הוא המאפשר לתאים ייעודיים להפוך אור לאותות עצביים, אשר בתהליך מורכב של משוב מקדים ומשוב חוזר מתורגמים במוח לתמונות שאנו ‘רואים’ (או ‘חושבים’?). באופן כללי משהו, ניתן לחלק את התאים הפוטו-רספטיביים (המגיבים לאור) האחראים לפעולה זו לתאים של ראייה מרכזית- ממוקדת ותאים של ראייה פריפריאלית-היקפית.
חלוקה קצת יותר מפורטת מחלקת את התאים לתאי ראייה מרכזית, תאים של ראייה פריפריאלית-קרובה לאמצע ותאים של ראייה פריפריאלית רחוקה.

 

תאי הראייה המרכזית משרתים אותנו במשימות הדורשות מיקוד, איתור פרטים, קריאה רציפה, חשיבה סדורה ופעולה. רובנו עסוק בסוג זה של ראייה חלק גדול מיומנו: במחשב, בטלפון, בטלוויזיה, בספר, שוב בטלפון, שוב בטלוויזיה, בטלפון…

 

הראייה הפריפריאלית היא זו המאפשרת לנו לראות דברים הנמצאים על היקף שדה הראייה שלנו, מבלי להתמקד בהם. נסו, למשל, להניע את אצבעות ידיכם באזור שליד האוזניים ומעט קדימה, ונסו לראות אותן, מבלי לסובב אליהן את הראש ולהתמקד בהן.

 

לשני סוגי הראייה יש חשיבות גדולה והשפעה רבה על האופן בו אנחנו מתנהלים בתוך (“ומנהלים מו”מ על…” ) המרחב האישי והמרחב הכללי שלנו, ותפקידם האבולוציוני הוא להגן עלינו מפני צרות המגיעות אלינו באופן ישיר ועקיף מהמרחב הכללי אל האישי.
למעשה, כאשר אנו נעים במרחב הכללי שסביבנו ועוברים דרכו, בו זמנית אנו גם חווים את המרחב עובר דרכנו בשטף. זו חוויה מבוססת זמן, אשר משכו ומקצבו משפיעים על המקצב הפנימי שלנו.
החוויה של המרחב הן האישי והן הכללי, והשפעתם על חיינו, תלויה מאד בסוג הראייה שאנו מפעילים. ולא רק החוויה הפיזית המרחבית מושפעת, אלא גם ההיבטים הפסיכופיזיים שאנו נותנים למרחב, כגון פרספקטיבה אישית וכללית על עצמנו ועל אחרים, המבט שלנו על החיים, ורמות המודעות שלנו.
פרופסור מרגרט ליווינגסטון (מהמחלקה לנוירוביולוגיה במרכז הרפואי של אוניברסיטת הארווארד) מציעה זווית נוירוביולוגית על הקשר בין הראייה (Vision) והתודעה או רמת המודעות  שלנו (באנגלית המילה Vision פירושה גם ראייה וגם ‘חזון’, מונח שבסיסו הנחת יסוד של ‘תפישה’ או ‘ראיית עולם’ כלשהי).

פרופ’ ליווינגסטון טוענת כי-
לראייה מרכזית יש זיקה וקשר לראייה/תפישה ‘מודעת’, או לרמה המודעת של התודעה שלנו.
• לראייה הפריפריאלית הקרובה למרכז יש זיקה לראייה/תפישה תת-מודעת, או לרמת התודעה התת-מודעת.
• ולראייה פריפריאלית רחוקה יש זיקה וקשר אל ראייה/תפישה בלתי מודעת, או אל רמת התת-מודע שלנו.

 

אדי ואוגר מאמינים כי אחד הדברים הבאים בהתייחסות של העולם המערבי בתחום השלומות (Wellbeing ) הוא ההתייחסות לשלומות חושית (Sensory Wellbeing ) ולוויסות חושי.

כאן עלו שאלות למחשבה עבור לכולנו:
• כמה מהיום שלי אני מבלה בראייה מרכזית, צרה, ממוקדת פרטים ובשטף עצור?
• כמה אני נעה במרחב בשטף חופשי יותר ומאפשרת לעצמי לשחרר את המיקוד אל תוך ראייה פריפריאלית רחבת אופקים?
• עד כמה הפכו פרופורציות אלה לדפוסי ראייה, אך גם להתנהלות פנימית ורגשית, מקובעים?
במאה ה-21, נראה כי הראייה המרכזית הממוקדת, ואיתה צורת המחשבה המקובעת והעצורה, תופסת מקום חזק במוחותינו, ונפשותינו. דרך זו חוסמת לנו לעתים את הגישה אל הרבדים התת-מודעים והבלתי מודעים, בהם נמצאים חלקים משמעותיים של עצמנו, חלקים של יצירתיות ורגש, אשר צריכים למצוא ביטוי ואיחוד עם הרמות המודעות של עצמנו.
כמו כן, ההתנהלות הממוקדת במרחב, בין אם בתנועה ובין אם בישיבה, מתרגלת אותנו בזוויות ראייה מרחבית מצומצמת, ומשפיעה גם על הראייה שלנו את עצמנו – בעבר, בהווה ובעתיד. היא משפיעה על האמונה שלנו בעצמנו וביכולתנו להשפיע על חיינו ועל הסביבה בה אנו חיים. אנו נעים לנו כך בעולם, כשאנו נושאים את התודעה המצומצמת והמקובעת שלנו בעולם, מבלי להיפתח לראייה הפריפיריאלית הגמישה והרחבה יותר.

תוצאה נוספת של עומס בראייה מרכזית הם יחסי צוואר- ראש אשר נוטים להיתקע בזוויות מסוימות מצומצמות יחסית, וכך לגרות גם לנוקשות באזור זה, המקשה על רוטציה צווארית, ומכאן נוטה לצמצם עוד יותר את האפשרות למבט רחב ועקיף על העולם.

 

על מנת לאפשר לעצמנו יותר רוגע, פתיחות רגשית ומחשבתית, יצירתיות ובריאות גופ-נפש טובה יותר, על מנת שנוכל להפוך את התנועה היומיומית שלנו לסוג של ריפוי בתנועה, ממליצים אדי ואוגר על וויסות חושי, אשר בהתייחסות לחוש הראייה כולל מתן אפשרות לראייה פריפריאלית רחוקה ושחרור האחיזה בפרטים ותבניות מוכרים. כיוון שגם לסוגי האור שאנו קולטים יש גם כן השפעה על המערכת החושית ועל מנגנוני ההרגעה/מתח של מערכת העצבים, ממליצים אדי ואוגר לתרגל ראייה פריפריאלית באור השחר ואור הדמדומים, רמת אור ותדרים של גלי אור המעודדים יצירת גלי אלפא במוח, להם השפעה מרגיעה.
המטרה היא לעבור מחוויה של מיקוד צר וישיר במרחב להתייחסות רחבה ועקיפה/גמישה (מונחים המוכרים למי שמכיר את שיטת לאבאן-בארטנייף) ואל חוויה של שטף חופשי (ממאפייני הרמות המודעות פחות של המוח).

כאשר אנו נעים בחוץ, במרחב הכללי הפתוח, אנו קולטים את הסביבה, אנשים אחרים,

לכן הליכה לפני שקיעה עם/בלי הכלב יכולה להיות חוויה מרגיעה מאד, כל זמן שאינכם עסוקים בחיפוש אנשים בטלפון, או בתגובות בפייסבוק; ואפשר גם סתם לשבת לבהות קצת על המרפסת תוך תרגול נשימה, מבלי לשלב את זה עם תגובות בקבוצת הוואטסאפ של הגן/כיתה/עבודה.

 

ואי אפשר שלא להיזכר בשירם המופלא של הביטלס, על “השוטה שעל הגבעה”, אשר יושב לו ובוהה שם בראש הגבעה, ורואה, כמובן, את העולם ומבין אותו, רגוע ונינוח מהרבה מאיתנו כאן, למרגלות הגבעה.
Day After day, alone on a hill
The man with the foolish grin is sitting perfectly still
Nobody wants to know him
They can see that he’s just a fool
But he never gives an answer
But the fool on the hill
Sees the sun going down
And the eyes in his head
See the world spinning round…

ומה זווית הראייה שלו את העולם, אני תוהה.

בפתחה של שנה חדשה, אני רוצה לאחל לנו שנדע להרחיב את הראייה, ואת החזון של חיינו אל מחוזות שאולי עדיין עלומים ונסתרים בזוויות ההיקפיות של חיינו, אך ייתכן בהם הפוטנציאל לצמיחה ולגדילה הבאה.

 

לכן, עשו לכם הרגל חדש לשנה החדשה – תרגלו ראייה פריפריאלית

בשחר, בשקיעה, או בכל זמן שתוכלו.

הניחו למבט שלכם להיפתח, מבלי בהכרח להתרכז בפרטים של מה שאתם רואים.

הניחו לדברים הנמצאים בשוליים הקרובים והרחוקים

של שדה הראייה (התודעה )שלכם להגיע אליכם,

כך סתם, ללא מטרה מסויימת.

אולי “מתוך שלא לשמה- בא לשמה”, ומשהו חדש ויצירתי יעלה מנבכי הלא נודע.

 

נסו לא ‘לתבלן’ את זמן המנוחה עם הצצות לטלפון.

המוח, הגוף והנפש שלכם יודו לכם מאד.
אז זהו להפעם, אני לוקחת את הכלבה לטיול לפני שקיעה…

 

ואם אתם רוצים להצטרף אלינו ללימוד של שיטת לאבאן-בארטנייף,

לתרגול של דפוסי תנועה חדשים ויצירת הרגלים תנועתיים-רגשיים-מחשבתיים חדשים,

כמו גם היכולת להבין דפוסים אלה אצל אחרים,

הרחיבו את החזון שלכם, והצטרפו אלינו בקישור הזה.