בראש השנה, ולקראת יום הכיפורים עולות ברכות רבות שאנו מברכים זה את זה. אחת מהן, “שתהיו לראש ולא לזנב”.
הפירוש הפשוט הוא, כדברי הרמב”ן הוא שעם ישראל יהיה בראש העמים ולא יהיה משועבד לעמים אחרים, שנוביל את אומות העולם.
פירושים נוספים יש, ואחד מהם, בעל גוון פוליטי, מאחל לנו שנהיה מונהגים על ידי כאלה שהם ראויים להיות ראש, ולא ניפול ביד ראשים שדרגתם האמיתית היא זנב.
ללא ספק ברכה שתועיל לנו מאד כעם.
ברמה האישית מאחלת לנו הברכה שנוביל מהלכים בחיינו, ובסביבתנו, ולא ניגרר אחרי מה שקורה. ברכה יפה, מטאפורית.
רק שהגוף האמיתי שלנו, לא המטאפורי, זקוק לזנב ולא רק לראשו. למעשה, ללא הזנב לא יכול להתקיים כלל הראש. שני קצוות אלה נמצאים על הרצף הנקרא עמוד השדרה, כשהם מקושרים ביניהם על ידי 24-27 חוליות (תלוי מעט איך סופרים את חוליות העצה והזנב). עמוד השדרה הוא החלק הקשיח במערכת נשיאת המשקל של החלק העליון של הגוף האנושי ותפקידיו העיקריים הם הגנה על חוט השדרה ומתן יציבות לגוף. לאורך עמוד השדרה עוברת תעלת השדרה מכילה את חוט השדרה ומגינה עליו. בנוסף, הזיזים של חוליות עמוד השדרה מאפשרים קשר בין השרירים לשלד.
בתוך תעלת השדרה נמצא חוט השדרה, שתפקידו לקשר בין המוח ומערכת העצבים ההיקפית, והוא מעביר את התשדורת המרכזית של המוח שבראש אל חלקי גוף ואברים פנימיים שונים. חוט השדרה נמצא בתוך מעטפת המקיפה את חוט השדרה ואף את המוח במשותף, והוא שרוי בתוך נוזל השדרה, שהוא מעין ה’גריז’ של כל המערכת הזו. נוזל השדרה מזין את המוח ואת חוט השדרה בחמצן ומרכיבים נדרשים נוספים. הנוזל הזה עולה ויורד כל הזמן לאורך הרצף הזה שבין המוח וחוליות המותן הראשונות, והיכולת שלו לנוע במקצב נינוח ובאופן חופשי חשובה לתפקוד הגופני והרגשי שלנו.
את העובדה שהנוזל יורד במורד עמוד השדרה ניתן להבין. לא?! חוק המשיכה, משקל הנוזל וכדומה. אבל איך הוא עולה מעלה? או… זה כבר סיפור קצת אחר, רובנו הרי לא עומדים על הראש. את הדרך מעלה עושה הנוזל באמצעות תנועת עמוד השדרה, ובעיקר תנועת החלק התחתון, הזנב. למעשה, הזנב מכונה גם “משאבת נוזל המוח”, ובלעדי תנועה זו – לא מקבל המוח את אשר הוא צריך, ומתפקד טוב פחות.

 

מתי קורה מצב זה? כאשר אין תנועה מספקת באזור האגן והזנב, וזה קורה ‘רק’ כאשר אנו יושבים ללא תנועה, שזה – בינינו- חלק גדול מחיינו המודרניים. אז אנחנו הופכים ל’ראש’ גדול מול המחשב, המנותק מ’בסיס האם’ שלו, המספק לו מזון וחמצן נדרשים. אנו חווים כאבי גב, מגבלות תנועתיות, ‘תקיעות’ מחשבתית ורגשית, כי ‘על הדרך’ מנתקת אותנו הישיבה הנייחת מהרצף שבין הראש והזנב, בו מגולמות תפישות רבות שלנו את עצמנו, את יכולותינו ואת ערכנו בעיני עצמנו והסביבה. ניתוק זה משפיע על חווייתנו את עצמנו כיישות שלמה, מלאה ומכילת-הכל, פוגעת בסרנות וברצון ובנכונות שלנו לצאת אל העולם ולחקור אותו ובתנועת הגופ-נפש הספונטאנית והזורמת.
מבחינה תנועתית, התפישה כי הראש והזנב נמצאים ביחסים אינטראקטיביים המשתנים ומתפתחים תמידית היא אולי ההבנה החשובה ביותר ליצירת שינוי והתפתחות. הבנה זו מאפשרת לנו לארגן את הגוף מתוך ליבה מרכזית שבה מעורבות פנימית חיה ודינאמית, כשכל תנועה, מהפשוטה למורכבת ביותר, נעזרת ביחסים שבין הראש והזנב, ולכן כל שינוי משמעותי וחידוש יערב, מן הסתם, את הקשר הזה.
כמו בתמונה בפוסט זה, הזנב מחבר אותנו אל הקרקוע וההשתרשות דרך הרגליים, והראש- אל הצמיחה מעלה. ללא הקשר שבין לבין- לא נוכל להשתרש ולצמוח.

 

 

כשאתם פוגשים בראש השנה, ביום הכיפורים ובסוכות בני משפחה וחברים ומאחלים להם ברכות לשנה החדשה, נסו הפעם לאחל להם ש “יהיו לראש וגם לזנב”, גם כיוון שאין זה מתקיים ללא זה, ואולי גם כיוון שטוב לנו להוביל אחרים, אך לא מזיקה מדי פעם מידת הענווה שבהיותנו מובלים בידי אחרים, ובלבד שיהיו אלה ראויים להוביל.

 

ואם גם אתם רוצים להכיר את הקשרים המרתקים שבין הפיזיולוגיה שלנו, התפקוד, דרכי הביטוי של מי שאנחנו, היצירתיות והחשיבה שלנו-

 

 

לחצו כאן לקורסים באזור המרכז

וכאן לקורס הגלילי

והצטרפו אלינו, כי אנחנו תיכף מתחילים.

 

 

אה, כן… והמלצה – קנו לכם כדור פיזיו גדול ונסו את הטיפים האלה.