אנו נכנסים לעולם דרך הגוף, כשאנו חבוקים בתנועה האינסופית, שהיא סימן ההיכר של החיים עצמם. הגוף הינו, בו זמנית, גם הנוף אשר דרכו אנו מגלים, חוקרים, ומבטאים את עצמנו; גם המדיום באמצעותו אנו מנווטים, לומדים על ופועלים עם ובתוך העולם; וגם המשכן העיקרי של עצמנו. כל חומר הינו ביטוי של, וחלק של הטבע, והינו בתהליך תמידי של שינוי”
(מרת’ה אדי)

 

אנו מגיעים לעולם הזה מתוך גוף, דרך גוף ובתוך גוף. הגוף הינו דבר חי, הנמצא בתנועה מתמדת, בהומאוסטזיס בין יציבות ותנועתיות. אותו איזון דינאמי תמידי הינו היסוד של כל המערכות החיות. איזון זה נמצא בכל רגע בחיינו, בין רעב ושובע, השתוקקות וסיפוק, פתיחה החוצה והתכנסות פנימה. אנו חיים בגוף בתנועה הנמצא בעולם בתנועה.

 

את עצמנו בעולם הזה היכרנו לראשונה מתוך חוויות של חישה ותנועה, בשלבים הפרה-וורבאליים, כשעוד לא יכולנו לבטא עצמנו, או להבין אחרים דרך מילותיהם בלבד. במשך ילדותנו רוב הלמידה שלנו היתה מבוססת חישה ותנועה (ובסוד…גם היום רוב הלמידה שלנו מבוססת אותה חישה ותנועה קדומה).

 

אז למה ואיך חושבת מערכת החינוך (מבתיה”ס ועד לאוניברסיטאות הגבוהות ) שאנחנו אמורים לשבת בשקט על מנת ללמוד? איזו ‘למידה’ אנו מפספסים, כשאיננו מכלילים את הגוף בתהליכי הלמידה? אנחנו מפספסים, למשל, את הקשר אל עצמנו, על כל רוחבו, עומקו ואורכו, כי כאשר אנו מפתחים יחסים סומאטיים עם הגוף הפרטי שלנו הנמצא בתנועה – יחסים בהם אנו שמים לב לתחושות, לתנועות ולרגשות הנחווים (lived experience) אנו מפתחים דרכים להשיב אל עצמנו את היכולת ליצור קשר ולהתעניין בדברים, להרגיש תחושת שייכות ומקום, ולווסת את התנהגותנו כך שניצור אינטראקציה אופטימלית עם העולם.

מה מאפשרים לנו התנועה והחיבור אל תחושות וחוויות הגוף המתנועע?

 

תנועה המאורגנת נכון בגוף מאפשרת חיבור גופני-נוירולוגי/ נוירומוטורי טוב יותר, כמו למשל, חיבור נכון יותר של צוואר וראש אל תוך תנועת עמוה”ש, שמשמעו בז’רגון הפשוט “לחבר את הראש לגוף”, והשלכתו- זרימה עצבית טובה יותר במערכת העצבים המרכזית, הזנה טובה יותר של חמצן למוח, מה שמאפשר מחד יותר רגיעה ומאידך יותר מוכנות ללמידה חדשה.

 

תנועה המאורגנת נכון יותר בגוף מאפשרת לנו לחוות את עצמנו כמערכת, ולא כאוסף מקרי של איברים. מערכת השייכת לעצמה ושייכת לסביבה בה היא מתקיימת. כך אנו יכולים לשפר ולשכלל את יחסינו עם עצמנו ועם סביבתנו, ולהרגיש בה טוב יותר – האם זו אינה למידה משמעותית? וכי אין תנאים אלה משמשים מצע פורה יותר לכל למידה קוגניטיבית קונבנציונאלית?

 

 

תנועה המאורגנת טוב יותר בגוף מאפשרת לנו לחוות טוב יותר את החיים, כיוון שפחות אנרגיה מתבזבזת לנו על חווית הצורך להחזיק את כל החלקים יחד כל הזמן. והחיים הם למידה תמידית ואינסופית שיש בה ערכים, שפה, חברה ויחסים, חשבון תמידי של כדאי/לא כדאי, ראוי/לא ראוי, רווח/הפסד, מפגש עם הגיאומטריה של הטבע, עם הביולוגיה של העולם סביבנו, ועוד.

 

אני קוראת לזה למידה. ואתם…?!!

 

אז לא, גם אני לא מצפה שמערכת החינוך תעבור לחינוך שכולו מבוסס תנועה, וגם לא שכולנו נלמד רק דרך תנועה (גם אני נמצאת שעות מול המחשב לעתים…), אבל עלינו לשאוף לבסס אצל עצמנו וילדינו הזדמנויות רבות, עדיף על בסיס קבוע, הרגלי, של למידה של הגוף ודרך הגוף ותנועתו. לשים לב לצרכים והרצונות של הגוף הספציפי שלנו, ולאמן אותו באמצעות תנועה לחבר את הנפש והשכל זה לזה ואת המכלול – עם העולם סביב. הרבה קושי ישתחרר כשנצליח בזה, והרבה למידה, גם ‘קונבנציונאלית’ תתאפשר אז.

ואם גם אתם רוצים ללמוד את עצמכם והעולם דרך תנועה ולקבל דרכים חדשות לארגון גופני שיעשה שינוי משמעותי בתנועתכם, בחשיבתכם ובדפוסי הרגש

וההתנהלות שלכם – הצטרפו גם אתם

לקורס המתחילים “מהגוף הנמצא אל הגוף התומך” הנה כאן, בקישור הזה

או

אל קבוצת המתקדמים (אם אתם משתתפים חוזרים) – “להשתכלל בתנועה” בקישור הזה.

תיכף, מייד אחרי החגים, אנחנו מתחילים. מחירי הנחה למקדימים להירשם.
.