תקווה, סליחה ותנועה: מחשבות על גוף, חברה ויכולתנו לנוע קדימה

תקווה, סליחה ותנועה: מחשבות על גוף, חברה ויכולתנו לנוע קדימה

הפוסט הזה הוא הרחבה תודעתית של דברים שכתבתי לפני ראש השנה בשנה שעברה, מה שמזכיר לי שתמיד אפשר ללמוד עוד: “אם סופה היא שיר של רוח, איזו מנגינה יש לתקווה? איך קוראים לאהבה שלי לאהבה שלך?”  יעקב גלעד ויהודה פוליקר   “התקווה היא הדבורה היחידה המייצרת דבש...
מה אורך החוט שלך? לנוע בין מאקרו ומיקרו

מה אורך החוט שלך? לנוע בין מאקרו ומיקרו

“פנים בחושך ריסים באור שמיכה של ילד נוצה, ציפור דמעה נוצצת שהתייבשה תלתל ברוח פריחת אישה כף יד מושלמת בעננים אלוהי הדברים הקטנים   תנועה מובהקת קרסול חטוב קימוט המצח בשעת ריכוז כרית האצבע תת הכרה רקמה של משי ותחרה עמוד השחר על בניינים אלוהי הדברים...
איך להשתחרר מבוץ טובעני (וגם מכמה בוצים אחרים בחיים)

איך להשתחרר מבוץ טובעני (וגם מכמה בוצים אחרים בחיים)

לפעמים החיים מזמנים לנו סרטון באיטלקית. כזה שמופיע משום מקום, ובו אדם נלהב מסביר איך יוצאים מבוץ טובעני — בשפה שהשליטה שלי בה… איך נאמר בעדינות… אינה מהמשובחות. ובכל זאת, משהו שם תפס אותי. אולי זו הדרמטיות, אולי הידיים המונפות, ואולי העובדה שהבנתי בערך חצי משפט. אז...
“אני לא עצבני.ת, מעצבנים אותי”: מה קורה למערכת העצבים שלנו במרחב הארצ-ישראלי”

“אני לא עצבני.ת, מעצבנים אותי”: מה קורה למערכת העצבים שלנו במרחב הארצ-ישראלי”

גם אתם תופשים את עצמכם כיצורים מורכבים, בעלי מחשבות, רגשות, דעות, חלומות?!! ב-ררור. אנחנו חיים את חיינו בטוחים שכל זה הוא ‘אנחנו’. זה מה שאנחנו חושבים על עצמנו ו- “אני חושב, משמע אני קיים”. אז אנחנו גם מאמינים למחשבות של עצמנו על עצמנו.   ...
מה אנחנו יכולים ללמוד מחברות ‘עתיקות’ על החינוך של ילדינו ה’עכשוויים’ בעידן ה AI ?!

מה אנחנו יכולים ללמוד מחברות ‘עתיקות’ על החינוך של ילדינו ה’עכשוויים’ בעידן ה AI ?!

לפני כחודשיים השתתפתי בהרצאה של ד”ר דניאל נווה שנתנה מבט אנתרופולוגי על חינוך ו AI.   נווה, שעבודתו מחברת בין אנתרופולוגיה, חינוך, יזמות, תודעה וסביבה – הינו אנתרופולוג ישראלי שנסע לחקור שבטים ילידיים של לקטים -ציידים, כגון שבט הניאקה שחי ביערות הגשם של...
באמצע הקיץ המהביל… לא, אתם לא תאמינו

באמצע הקיץ המהביל… לא, אתם לא תאמינו

אם אתם חיים במרכז הארץ, ובמיוחד בקיץ המהביל הזה, זה בטח נשמע לכם הזוי, שרוב הקיץ לא הפעלתי מזגן.   האמת היא, שה’פטיש’ שלי זה להרגיש את הרוח מבחוץ נושבת על העור שלי. אז אני נרגעת. אז, כתושבת הפריפריה הגלילית, עם חלונות גדולים הפתוחים לכיוון הים וההר,...
דילוג לתוכן